צילום: אופיר שרר

איש מילואים שטען כי קצינת הקישור דיווחה על מותו בטרם עת, חיילת חובבת כלבים שננעלה כעונש דווקא בכלבייה של הבסיס, וקצינה שהורתה לפקודתה לעטות תחפושת פרווה ולשעשע את ילדי אנשי הקבע. ערב הגשת הדוח ה-35 של נציב קבילות החיילים, אתם מוזמנים להכיר את הקבילות המופרכות ביותר שהוגשו בשני העשורים האחרונים. לנקח"ל שלום

נגוע ושתול
שמוליק, חייל אהוב ורב-קסם, קבל את מפקדו חסר הבושה שהפיץ עליו שמועות כאילו הוא סובל ממחלת מין ואף מושתל ביחידה מטעם מצ"ח. מבירור הקבילה עלה כי שמוליק מעולם לא נדבק בעגבת, גם לא בזיבה, אולם מפקדו, שכנראה נכשל בבחינות הקבלה לבית-הספר לרפואה, הסיק זאת בטעות מהאישור הרפואי שהציג לו. זאת ועוד, המפקד בחר לספר על החייל ה"נגוע" לחבריו ליחידה, ועל כן ננזף בחומרה על-ידי הנקח"ל. לגבי השמועה השנייה, לפיה שמוליק הוא סייען של המשטרה הצבאית החוקרת, מצא הנציב שהפעם לא היה זה המפקד הברברן שהפריח לחלל האוויר את המידע הלוהט, אלא חייל אחר.

(דוח נקח"ל 16, 1987)

מת לחיות
מילואימניק תאב חיים קבל על כך שקצינת הקישור ביחידתו הודיעה למעסיקו שהוא נפטר, ובכך גרמה לו עוגמת נפש, ומטבע הדברים, די הבהילה את אמו. הבירור העלה כי במהלך סיור שערכה קצינת הקישור לצורך וידוא כתובות, נתקבל מידע על כך שחייל אחר, שבאורח פלא נשא שם זהה, השיב את נשמתו לבורא. הקצינה, שפקפקה באמינות הדיווח, החליטה לאמת את הידיעה במקום עבודתו של איש המילואים. היא התקשרה למשרד, שוחחה עם הפקידה וניסתה לברר האם אכן ניתן להגיד עליו קדיש. עם זאת, בניגוד לטענת הקובל, הקצינה המודאגת הדגישה בפני הפקידה, שייתכן כי המידע שבידה מוטעה, ואולי המילואימניק המדובר עודנו עמנו. כשגילתה הקצינה כי החייל חי ונושם, היא ביקשה למסור לו שיטלפן אליה. גם אמו של המת-החי, חשף הנקח"ל, כלל לא הזדעזעה למשמע הבשורה. בקיצור, קבילה שחזרה כלעומת שבאה.

(דוח נקח"ל 17, 1988)

רדיו חזק
אביו הרכושני של יפתח פנה לנציב, לאחר שמפקדו חסר האחריות של בנו איבד את הווקמן המשוכלל שקנה לו. המפקד, הלין יפתח בפני אביו, ביקש לקבל את הווקמן על מנת להאזין לשידורים החביבים עליו תוך כדי עבודה, ואף בחר שלא להשיב לו אותו עד עצם יום הגשת הקבילה. יפתח, מסתבר, פנה מספר פעמים למפקדו ואף למפקדים נוספים בבקשה לקבל בחזרה את המכשיר, אך קשר השתיקה נשמר והווקמן היוקרתי – נעלם. כעבור זמן מה התרצה המפקד המאבד, והודיע ליפתח כי יפצה אותו ב-200 שקלים תמורת האבידה, ואף יפרוש לכבודו את החוב לשני תשלומים. הנציב לא התרשם מהנדיבות (אולי ידע שהווקמן שווה יותר), והמליץ בפני מפקד העוצבה, לא פחות, להעיר בחומרה למפקד המאבד. "מאחר ואין יחסים שווים בין מפקד לפקודו, מן הראוי שמפקדים לא יבקשו מפקודיהם זכות שימוש ברכושם הפרטי", קבע הנציב והכריז בהמלצתו זו על מה שיכול היה לנבא את תום עידן הווקמן בצה"ל.

(דוח נקח"ל 18, 1989)

שבת מנוחה
אלעזר, חייל שומר שבת, לא אהב שוטרים צבאיים. עד כדי-כך פחד מהם, שהחליט לערוק מבסיסו למשך 14 חודשים, לבל ייתקל בטעות בחיילים הזוהרים. אלא שהמשטרה הצבאית החליטה להתחכם עם החייל ירא השמיים, והגיעה לחפשו בביתו דווקא ביום שבת. אלעזר החליט לקבול כנגד המשטרה הצבאית על שהפריעה לו להסתתר בביתו בשבת המלכה, והלין כי במחי מעצר אחד הלכו להם 14 חודשים מרשימים של היעדרות משירות. הנציב בחר להתחשב דווקא בשוטרים, וטען כי יש לאפשר גם להם לקיים את דיני השבת, למעט מקרים חריגים. אלעזר העריק, מסתבר, אינו מוגדר כמקרה חריג, ועל כן יש להימנע מלתאם, להבא, את המעצרים לשבתות. אלעזר נותר לבסוף במעצר, אך מאות עריקים שבאו אחריו חבים לו את התודה והברכה על שאפשר להם לאכול עוף בליל שבת.

(דוח נקח"ל 19, 1990)

החו"ל משתלם
אירנה לא ידעה נפשה מרוב התרגשות: תחנת הרדיו הצבאית, גלי-צה"ל, עורכת מבצע מיוחד בעבור חיילים בודדים, והיא זכתה לעלות לשידור ולשוחח עם הוריה על חשבון התחנה. החיילת הנרגשת אף הייתה מוכנה להזיל דמעות בשידור חי אל מול קהל של אלפי מאזינים, ולו שתוכל לשוחח עם אימה בחינם. אלא שלאחר השיחה המרגשת, גילתה אירנה שמשהו השתבש, וקבלה על שחשבון הטלפון של הוריה חויב בעלות השיחה, בניגוד להבטחה שניתנה לה. במהלך הבירור עלה כי מדובר היה בתקלה, שכן התחנה הצבאית נוהגת, על פי רוב, לשלם בעבור דמעות מסוג זה. נוכח הבירור, הורה הנקח"ל לתחנה לזכות את הורי החיילת, שילמדו להבא לקצר בדברים, גם אם הם נאמרים בשידור.

(דוח נקח"ל 20, 1991)

ידיעה מבריקה
קבילתו של גלעד, חייל בשירות חובה, מוכיחה שלעיתים יש לקחת בעירבון מוגבל את שנכתב בעיתונים, גם אם מדובר בשבועון האמין בו אתם אוחזים כעת: אלעד טען כי ביחידתו קיים מחסור תמידי במשחת נעליים בעבורו, על אף שבשבועון "במחנה" פורסמה ידיעה, לפיה צה"ל מנפק באופן שוטף משחת נעליים לחיילים. גלעד, חייל מבריק, חשב שביחידתו עוברים על הנהלים, שכן מכיר הוא את עיתונו של צה"ל ויודע שכל הנכתב בו בדוק ונצור. אלא שבירור הקבילה העלה כי גם המשחה, בדומה לפריטי צריכה אחרים (משחת שיניים, סכיני גילוח וכדומה), אינה מנופקת לחיילים, אלא מגולמת בשכרו החודשי של החייל. רוצה לומר: שניים חלב, תבנית ביצים ומשחת נעליים. המקור לידיעה נאלץ להתנצל בפני הנקח"ל, על שלא בדק את הפרטים ביסודיות בטרם מסר אותם לכתב הצבאי החרוץ, ו"במחנה" התבקש לפרסם תיקון ובכך למנוע עוגמת נפש ממצחצחים אחרים.

(דוח נקח"ל 21, 1992)

באש ובמים
מפקדיו של שבתאי, טירון בן-יומו, רתחו על שנרדם בשיעור מורשת קרב. בתגובה, החליטו המפקדים, שמורשת הקרב הצה"לית קרובה ללבם עד מאוד, להריץ את שבתאי לפרקי זמן קצובים כשעל גבו מיכל מלא בעשרה ליטרים מים. גם כשהסתבר שהמיכל לא עמיד דיו ומים החלו נשפכים ממנו ואף הרטיבו את מדיו של שבתאי המתרוצץ, לא הפסיקו מפקדיו את הריצה ואף לא אפשרו לו להחליף מדים. במקרה אחר, נאלצו חבריו של שבתאי לבצע כפיפות סמיכה בתוך שלולית חורפית, ואף הודגש בפניהם כי עליהם להתכופף ולהירטב, כמחווה למים שנשפכו על שבתאי חברם.
חייל אחר נדרש על-ידי מפקד המחלקה לשאת על גבו בלוק אבן כבד קשור על גבי מנשא, עליו רשם החייל השכחן את כל הפרטים ששכח במהלך היום, ושבגללם חטף את העונש. במקרה אחר, נדרש טוראי יגאל לכתוב 6,000 פעם את הסיסמה הקליטה: "אין לדבר כשהמפקד מדבר" – מטלה שאילצה אותו לוותר על שנת הלילה.
הנציב העיר כי במטלות אלה יש משום פגיעה במוטיבציה של החיילים להצליח בטירונות ואף קבע שאין בהם משום תרומה להעלאת רמת המשמעת. בנוסף, המליץ לנקוט בצעדים פיקודיים כנגד סגל הפיקוד המזוכיסטי.

צילום: אופיר שרר

(דוח נקח"ל 22, 1993)

נכנסים לוורידים
צל כבד ריחף מעל חופשת השחרור של מיטל: מפקדיה של החיילת המסורה איימו לבטל לה את החפש"ש, אם לא תתרום דם במסגרת היחידה. אולם רצה הגורל, ומיטל, בחורה דקיקת גזרה וחלושה, לא ניחנה בוורידים בולטים בזרועותיה. על כן, נימק הנציב, "עקב ניסיונות שלא עלו יפה בעבר לתרום דם, בגין קושי במציאת הוורידים בידיה – מיאנה הפעם להשתתף בתרומת הדם". מיטל קבלה נגד מפקדיה צמאי הדם והנציב השיב כי על תרומת דם להינתן בהתנדבות ומתוך רצון חופשי. נותר רק לקוות שבשנים שעברו מאז, וורידיה של מיטל התנערו מהביישנות האופיינית להם.

(דוח נקח"ל 23, 1994)

התנגדותו של נגד
משהתקמבן איציק הנגד, ופישפש במאגרי המידע המכילים את נתוניו האישיים, הוא נדהם לגלות שציון הקב"א שלו ירד במהלך השירות מ-50 ל-49, ללא כל סיבה ברורה. איציק, שלא הבין כיצד צנחה איכותו כאדם תוך כדי שירותו את המדינה, קבל על ההורדה בציון ודרש אותה בחזרה, שמא יבייש את הדרגות המחייבות שהוא עונד. מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) השיבה לפניית הנקח"ל, כי אחד המרכיבים בציון הקב"א אמור לנבא את הצלחתו של החייל בתפקידים מסוימים. אז זה לא שאיציק לא הצליח בצבא, מיהרו להסביר, אלא שהנתון הזה אינו רלוונטי לאחר שש שנות שירות ולכן הוא מבוטל ולעיתים מביא להורדה בקבוצת האיכות. הנציב נדרש לסוגיה המתמטית הסבוכה, והמליץ לתקן את ציונו של הנגד האיכותי. כמו כן, המליץ הנציב להוסיף לקב"א מרכיב מאזן אחר, או לאפשר לחייל ותיק ומסור לעבור הערכה מחודשת לאחר תקופה.

(דוח נקח"ל 24, 1995)

פקוד זה לא קיר
זיו, שרצה להשוויץ בזוגתו טובת המראה, חשב שיהיה זה רעיון טוב אם יביאה לסיבוב דאווין בבסיס, ואף יעשה היכרות בינה לבין מפקדו חובב השמלות. המפקד, עלה מבירור הקבילה, התלהב עד כדי-כך מהחברה החדשה של פקודו, שהחל להביע זאת בפניה בשיחות טלפון משך חודשים ארוכים לאחר הפגישה ההיא. בין היתר, הזמין אותה המפקד לפגישה בבית מלון ואף ניסה לסכסך בינה לבין זיו, "אף שהיה מודע למערכת היחסים האינטימית ביניהם". הנציב קבע כי הקבילה מוצדקת וכי הקצין "פגע בהתנהגותו המבישה ביחסי הרעות והאמון הצריכים לשרור תמיד בין חיילים למפקדים". הנציב המליץ לפני קצין בדרגת תא"ל לנקוט כלפי הנקבל צעדים פיקודיים, ורמז לזיו להותיר להבא את זוגתו המרשימה מחוץ לכותלי הבסיס.

(דוח נקח"ל 25, 1996)

מסכת התעללות
גם שש שנים לאחר סיום מלחמת המפרץ, המשיכו חיילי צה"ל האמיצים לסבול מהשלכותיה: מפקדיו של ערן, למשל, הכריחו אותו לצעוד לאורך זמן, סתם כך, כשמסכת אב"ך לראשו. מאוחר יותר סיפר ערן הקפדן כי היה שותק לו הדבר היה מסתיים בכך, אך בנוסף הוא נדרש לחבוש את המסכה ללא משקפי הראייה שלו ואף להחדיר אינפוזיה לגופו בניגוד לרצונו. תחושות המחנק והטשטוש לא ערפלו את ערן לחלוטין, וזה הגיש קבילה כנגד מפקדיו. הנציב ראה בחומרה את התנהגות המפקדים המתעללים, שהעלו את האב"ך שוב לסדר היום, והמליץ לנקוט נגדם בצעדים פיקודיים.

(דוח נקח"ל 26, 1997)

שירותרום
מסתבר שלעיתים גם הנושאים הטריוויאליים ביותר דורשים את התערבותו של הנקח"ל: מעשה באופק, תומך-לחימה מחיל האוויר, שכל שחשקה נפשו היא בתא ראוי בו יוכל לעלעל בעיתון היומי בנוחיות ולהתבודד מדי פעם. אופק הלין בפני הנקח"ל על מחסור חמור בתאי שירותים ביחידתו, כל-כך חמור עד שעליו להתאפק פעמים רבות ולמנוע מעצמו רגעים של נחת. במהלך בירורה של הקבילה התקיים ביקור בבסיסו של החייל, ממנו עלה כי ביחידתו הגדולה מפוזרים בסך-הכל ששה בתי אסלות ושלוש מקלחות, האמורים לשרת למעלה מ-180 חיילים מדי יום. חמור מכך, הוסיף הנציב, שתיים מהאסלות ממוקמות בגף נפרד המוקצה לשירותי נשים בכלל, אף שאוכלוסיית הנשים ביחידה קטנה לאין שיעור מאוכלוסיית הגברים, ועוד: היחידה, מסתבר, משתרעת על שטח נרחב יחסית, המקשה על חייליה גישה מהירה ובטוחה לתאים. הנקח"ל קבע כי מספר תאי השירותים ביחידה אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפקודות הצבא, ואף גילה כי משנת 1995 מתריעים על כך גורמי תברואה שונים. הוא הורה ליחידה למלא במיידי את החוסרים, ובכך מנע מאופק להמשיך ולהתאפק.

(דוח נקח"ל 27, 1998)

תירוץ מגומגם
רגע לפני שהגיעו קצינים בכירים לביקור ביחידה, הבחינו המ"מ והמ"פ לחרדתם שבאותו הזמן יימצא בעמדת השמירה רב"ט יניב, חייל מגמגם אך מסור להפליא. מיד הורו המפקדים להעבירו ממשמרתו, ובתשובה למחאתו השיב לו אחד מהם בעדינות: "עוד מילה אחת ואני מעיף לך סטירה". יניב הנעלב קבל נגדם וטען שהשניים רצו להרשים את המפקדים הבכירים, וחששו במיוחד שישמעו אותו מגמגם ברשת הקשר. לא ייתכן, אמר יניב חובב השמירות, שהוצבתי בעמדה זו פעמים רבות בעבר, אך דווקא הפעם החליטו לוותר לי. בתשובה לקבילה טענו השניים שלא הגמגום היווה את הסיבה לחילופי המשמרות, אלא דווקא העובדה שיניב לא היה מסופר למשעי. הנקח"ל לא אימץ את התירוץ הקלוש והמליץ למפקדם של הקצינים לנקוט נגדם צעד פיקודי הולם.

(דוח נקח"ל 28, 1999)

ויצמן דוחה שבת
מפקדה של יפעת החליט לשלול מהחיילת חופשה, משום שנכשלה במבחן ידע כללי בנושא נשיאי המדינה. המפקד חובב השאלונים, שהתקשה כנראה למחול על כבודם של ויצמן ובן-צבי, הפך את החמשו"ש של יפעת לשו"ש, משום שנכשלה בבחינה בנושא שעליו שוחח בשיחה השבועית.
בתשובה לקבילה שהגישה נגדו, העמיד המפקד את הנציב על טעותו וטען שהצעד שנקט כנגדה לא מהווה שלילת חופשה, אלא "מניעת פריבילגיה". הנקח"ל בדק ומצא פגם חמור בהתנהגותו של המפקד, והבהיר שאין קשר בין אי-עמידה במבחני ידע כללי ובין עבירות משמעת הגוררות אחריהן עונש. הוא הוסיף שביחידות סגורות אין לשלול חופשה ביד קלה, והמליץ לנקוט צעדים נגד המפקד חובב הטריוויה, לשמחתם של כל מי שמעדיפים לשנן דווקא את ראשי הממשלות.

(דוח נקח"ל 29, 2000)

קרב מגע
עודד, נער מרכיב משקפיים, סבל עד מאוד בתיכון מכינויי גנאי שנסובו סביב המשקפיים שהרכיב על אפו, ועל כן אזר אומץ והחליט לאמץ עדשות מגע עם גיוסו לצה"ל. עודד הוצב בפלוגת הממתינים בבקו"ם עד לשיבוצו הסופי, ובאחד הימים נשבר כלי הקיבול של נוזל העדשות שבהן הוא משתמש. לפיכך, ביקש החייל לצאת מן הבסיס על מנת למהר ולרכוש כלי קיבול חדש. השימוש בעדשות מחייב את אחסונן בנוזל המתאים, הסביר עודד למפקדו, אחרת הן ייהרסו, הכסף הרב שהשקעתי בהן ירד לטמיון ואני איאלץ להרכיב משקפיים שאינן מחמיאות לי. למרות הטיעון המשכנע, סירב המפקד לאפשר לעודד לצאת לפארם הקרוב לביתו, ואף התריס כלפיו – "מה אני אשם?" ו"תעשה מה שאתה רוצה".
משהתערב הנציב, טען המפקד להגנתו כי פלוגת הממתינים מונה מספר רב של חיילים ועל כן לא עלה בידו להעניק תשומת לב אישית לעודד האומלל. הנציב לא השתכנע, הורה לנקוט נגד המפקד בצעדים פיקודיים ואף לשלם לחייל פיצוי כספי בגין אובדן העדשות.

(דוח נקח"ל 30, 2001)

הקבילה משחררת
אלון היה הבן היחיד בקורס המש"קיות של אותה שנה, אולם בכך לא תמו רווחיו: ביום גיוסו נקבע מועד השחרור שלו לחודש ינואר שנתיים מאוחר יותר, שהוא משך השירות של חברותיו למחזור. משך כל שירותו היה ברור לאלון ולמפקדיו שזהו מועד השחרור המיועד לו. לקראת מועד זה קיבל החייל פקודת שחרור, זומן לכנס משתחררים ואף הספיק להירשם לקורסים לשיפור ציוני הבגרות שלו. אלא ששבועיים לפני שתיית השחרור החגיגית, התעשת השליש האחראי וקבע: אלון ישתחרר רק בעוד שנה, וד"ש לבגרות בתנ"ך. אלון, קבע הנציב, לא העלה משך כל שירותו תמיהה או שאלה לגבי מועד שחרורו, על אף שהיה צריך לדעת שכגבר עליו לשרת 36 חודשים. אולם גם מפקדיו של אלון, העיר הנקח"ל, לא בדקו את העניין החריג ואפשרו לו לפנטז על האזרחות. בשל כך קבע כי אלון יזכה מן ההפקר והורה לבקו"ם לשחררו מייד כחריג.

(דוח נקח"ל 31, 2002)

בדיחה על חשבונו
צחי, חייל בשירות חובה, המשרת כחובש וסובל מעודף משקל, הלין על התבטאויות פוגעות מצד מפקדו, קצין הרפואה החטיבתי (קרפ"ח) על רקע משקלו החריג. צחי הפגוע פירט בפני הנציב את מיטב המלצותיו של הקרפ"ח, שהתאמן, ככל הנראה, על מופע היחיד שלו: "המלתעות שלך לא מפסיקות לעבוד לעולם", או "כנראה הארוחה לא דגדגה לך אפילו את קצה הכרס השמנה שלך", וכל זאת בפני חיילים אחרים. הקרפ"ח טען להגנתו כי בשנה שבה הוא מפקד על צחי, למד להכיר חייל "חביב, לבבי, מצחיק ובעל חוש הומור", ועל כן עלב בו כמי שמבין בדיחות איכותיות מהן. לטענתו, נבע הדבר מרצונו להתקרב לצחי, והוא לא עשה זאת מתוך כוונה רעה, "אלא מתוך חיבה יתרה". צחי בחר לבסוף לקבל את התנצלותו הכנה של מפקדו.

(דוח נקח"ל 32, 2003)

חיים של כלב
רב"ט ליאת אהבה כלבים – כל כך אהבה שבחרה לשרת בצה"ל ככלבנית מן המניין. גם חברה ליחידה התוודע לאהבתה הישנה ונקט בצעד אצילי על מנת להטיב עימה: הוא כלא אותה במתחם הכלבים ביחידה, כעונש על חוצפתה, והעניק לה כמה רגעים של נחת עם הכלבים האהובים עליה. בקבילתה, הלינה ליאת כי נעילת שער הכלבייה בעודה בתוכה, זכתה ליחס סלחני מצד סגן מפקד היחידה, שהעביר את הטיפול בעניין לרס"ר ואף לא ערך מעקב אחר תוצאותיו. הנגד הזוטר הסתפק בריתוק המש"ק הנדיב וחשב שבכך תמה הסוגיה, אלא שהנציב ראה מעשים אלו בחומרה והמליץ לנקוט בצעדים פיקודיים הולמים נגדו ונגד הסגן הסלחן.

(דוח נקח"ל 33, 2004)

למי קראת בובה?
מפקדתה של רונית, מש"קית ת"ש חייכנית, קיבלה על עצמה לארגן את אירועי יום הילד ביחידתה. בין ביתני היצירה לניפוח הבלונים החליטה המפקדת להטיל על רונית משימה אתגרית במיוחד: להתחפש לבובת פרווה, כדי לשעשע את ילדיהם של אנשי הקבע ביחידה. רונית סירבה בכל תוקף והודיעה שאין בכוונתה להשפיל עצמה בדרך זו, אך המפקדת התעקשה ואף טענה להגנתה שכל החיילים לקחו על עצמם משימות – הנה, היא עצמה אף חילקה ארטיקים לילדים, ולא חשה כי פעילות זו פגעה במעמדה או בסמכותה.
הנציב מצא כי הגם שאירועי יום הילד מעוגנים בפקודות הצבא, אין זה ראוי לחייב חייל לבצע משימה התנדבותית מסוג זה, והמליץ לנזוף בקצינה חובבת הפרווה.

(דוח נקח"ל 34, 2005)

מטרה נעלה
אביו של אייל בחר שלא לשתוק, לאחר ששמע מבנו התותחן כי באחד המטווחים, רשם המ"מ את שמו של הבן על מטרת קרטון ששימשה את כלל חיילי המחלקה במטווח. אייל, שהיה קשור לשמו על אף שיהיו שיטענו כי הוא בנאלי, בחר להתלונן באוזני המ"מ במקום, אולם זה סירב להתייחס לטענותיו.
במהלך בירור הקבילה שלל הקצין את טענות האב המסור וטען שרק במהלך הירי, תוך כדי המטווח, הופנתה תשומת ליבו לכך שעל אחת המטרות נרשם שמו של אייל, וזו לא נראתה לו סיבה מספקת על מנת להפסיק את המטווח. אלא שהמג"ד לא חיכה לנקח"ל, הרשיע את המ"מ, הדיח אותו מתפקידו ואף דאג לספר לכל הסוללה על המקרה החמור. הנקח"ל אימץ את החלטת המג"ד, קבע כי הפר את ערך הרעות ואף המליץ לשקול את המשך שירותו של המ"מ בצה"ל.

(דוח נקח"ל 35, 2006)

* כל השמות המוזכרים בכתבה - בדויים