צילום: ענת ברקאי

גיל: 20.
מגורים: חיפה.
על התפקיד: "אני אחראית על הכשרת תצפיתניות - אני מלמדת אותן לנווט ומעבירה להן שיעורים בהכוונת כוחות, עבודה עם ג'י-פי-אס, הסוואה ואב"ך".
הכי אוהבת בתפקיד: "את העבודה עם האנשים. אני לא רואה גוף עם מדים, אלא את הבן-אדם שמעבר, וזה תמיד כיף".
הכי לא אוהבת: "כמו כל החיילים, ביורוקרטיה צבאית. לפעמים היא יכולה מאוד לבאס".
רגע משמעותי בשירות: "דווקא הג'סטות הקטנות, שמוכיחות שהעברתי משהו מעצמי. למשל, כשאני הולכת בבסיס וחיילות שהדרכתי אומרות לי שלום".
מפקדת שהשפיעה עליי: "המפקדת שלי בקורס ההדרכה, אליסה דהן. היא יודעת לקחת פרויקט ולעשות אותו עד הסוף".
מוטו: "'ואהבת לרעך כמוך'. אני מאמינה שברגע שנהיה הרבה יותר אמפתיים לאחר, המתחים בין בני-אדם יירגעו, ואולי יהיה אפילו שלום עולמי".
מקום אהוב בארץ: "אני אוהבת את כל המדינה, אני 'ישראל-פריק'. אבל המקום שמקסים אותי במיוחד הוא הכנרת - כי זה מקום יפהפה וגם בזכות הערכים הישראליים שהיא מייצגת".
כשאגדל: "או שאלמד תנ"ך ומקרא - אבל בשיעורים אלטרנטיביים כאלה - או שאהיה רקדנית. מה שיבוא".
לו הייתי בממשלה: "הייתי לוקחת את תיק הבריאות וקובעת שאחת לשבוע כל אזרח בישראל חייב לצחוק שעה אחת, כדי לפרוק לחצים".
ספר אהוב: "'תמרה הולכת על המים' של שפרה הורן. הוא משלב בין עברית מאוד יפה, דימויים מקוריים ועלילה מעניינת".
לו הייתי חיה: "אם ללכת לפי השיער שלי - הייתי אריה או כלב עם תלתלים שמסתירים לו את העיניים".
עד גיל 30: "אני רוצה להקים יישוב ציוני בנגב ולהוציא אלבום של שירים שהלחנתי".