פרופיל 97 - בגלל שלוש נקודות שיורדות על ברית המילה
לא נכון.
הגיע הזמן שהסיפור הזה ייעלם באופן חותך. מחיל הרפואה מוסרים כי למרות הכאב הכרוך בחיתוך, ברית המילה אינה מותירה כל מום שבגינו מורידים פרופיל. מה גם שהשמועה נוגדת כל היגיון בריא, שכן גם הבנות - שכידוע לא הובאו בבריתו של אברהם אבינו - מסתפקות בפרופיל 97אז למה בכל זאת הפרופיל הגבוה ביותר לא נקבע על 100? יש הסבורים שהמחשבים הישנים פשוט לא אפשרו להזין שלוש ספרות כערך הפרופיל, ויש הטוענים שהסיבה היא שאף אחד לא מושלם.

לשריונרים אסור לצאת לפעילות עם תחתונים אדומים
נכון.
"בטח, זה הורס את הטנק", קובע בביטחון סרן ערן קמפר, מ"פ בגדוד 57.
סליחה?
"כן, ואם הטנק נתקע - עושים מסדר תחתונים אדומים, בודקים את העניינים ותמיד מסתבר שמישהו פישל". לדבריו, הוא אפילו לא טורח להזהיר את פקודיו מהנורא מכל, "זה ידוע, סוג של הסכמה שבשתיקה".

בקריה משרת חייל בתפקיד מש"ק ממטרות / יש מקצוע צה"לי שנקרא "קוסם צבאי"
לא נכון / נכון.
למרבה האכזבה, אין מקצוע צבאי רשמי שבעליו מופקד על הפעלת ממטרות וכיבוין. בניגוד למיתוס אחר, גם אין שום חייל על תקן מדא"פ (מדליק אור פיקודי). לאחר תחקיר מעמיק ועבודת רגליים מעייפת, מצאנו את המקור למיתוס מפעיל הממטרות דווקא בבקו"ם: חלק מן החיילים הממתינים שם לשיבוץ, מסופחים זמנית לרס"ר המחנה, ובינתיים מנוצלים לעבודות כפיים מגוונות, בהן גם - כן, כן - הפעלת הממטרות. אך עדיין לא אותר החייל שאייש את התפקיד במשך שלוש שנות שירות, כך שהמיתוס מופרך בזאת.
את תפקיד הקוסם הצבאי, לעומת זאת, בהחלט אפשר לאייש. ממדור קד"ץ נמסר כי לא מדובר בתפקיד שמאתרים בעבורו מלש"בים, אלא מגיעים אליו דרך הרשמה למיונים לגופי בידור, כמו הלהקות הצבאיות ותאטרון צה"ל. אין דרישות ספציפיות או מכסות; אם רואים שהחייל מוכשר, הטריקים פועלים ואחיזת העיניים תקינה - לוקחים.

בשבטה יש כלב מסתורי שעוקב אחרי מסעות התותחנים, ובנבי מוסא גמלים מלקקים טנקים
נכון.
לשמועה כי הכלב של בית-הספר לתותחנות השדה (שבטה) הופיע פתאום לאחר התאבדותו של אחד מדיירי הבסיס לא נמצא ביסוס, אבל מתברר שאכן קיים כלב מוזר בשבטה שאפילו טורח לצאת עם החיילים למסעות. "לא משנה לאן תלך, תמיד תמצא אותו פתאום לידך", מספר רב"ט יניב רחמילביץ', תותחן בכל רמ"ח איבריו. "האמת שזו בכלל כלבה", קובע סמ"ר ארז גרייף מגדוד קרן, "קוראים לה 'שבטה', והיא בעצם התחלפה עם כלבה אחרת שהייתה כאן לפניה שגם לה קראו 'שבטה'. בכל מקרה, תמיד יש כאן נוכחות על ארבע". "גם אני שמעתי שיש כאן דבר כזה", מחייך אל"ם שלומי פייער, מפקד בית-הספר לתותחנות השדה. "פעם קלטתי את הכלב באיזה מסע, שאלתי מה העניין, ואמרו לי שהוא תמיד מצטרף. אין מה להגיד, חשוב ללוות את החיילים ולרוות מהם קצת נחת".
באשר לספינות המדבר הרעבות בנבי מוסא, התשובה חיובית ומפתיעה גם כן. גמלים בנבי מוסא הם דבר שבשגרה. הם נמצאים בכל מקום: מחוץ לבסיס, במשטח הטנקים, במגורי הבנות, ובימים חמים במיוחד - גם בתור לקולר. "ברור שראיתי אותם מלקקים טנקים", מספר בשוויון נפש סמל אורי לאוטרבך, שריונר מפלוגת חוד החנית בגדוד 52, שכילה ימים ולילות במקום. "אלה פשוט גמלים סהרוריים, וזה מחזה נפלא". ייתכן כי בשעת לילה מאוחרת בלבלו הגמלים את טעמם המתכתי של הטנקים עם הפיברגלס של מכוניות הסוסיתא, שנאכלו בעבר בתאווה על-ידם.

בתקופת מלחמת לבנון סתמו את התאים שבקתות האם-61 הארוכים, כי חיילים הבריחו בתוכם סמים
לא נכון.
"לא הבריחו ולא סתמו", קובע ראש תחום הקליעה בזרוע היבשה, סא"ל מייקי הרטמן. "השמועה התחילה בכלל מחיילים בווייטנאם, שאומרים שעשו את זה". החור בקת הנשק הארוך, מסביר הרטמן, נועד בכלל לטובת ערכת ניקוי (אבל רבים החיילים שפשוט דחפו לשם "טורטית").

קיים פטור ליקיצה טבעית המאפשר לבעליו להתעורר כשירצה
נכון.
השמועה העקשנית הזו הייתה הדוגמה האולטימטיבית למיתוס מונפץ ומעורר קנאה שהיכה גלים ממש עד לשנה שעברה, עת פסק דין תקדימי קבע כי "תסמונת השינה הדחויה" היא בעיה שדורשת הכרה מצד צה"ל. דורות של חיילים סיפרו על פטור היקיצה הטבעית לחבריהם, נשבעים שבן דוד-של חבר-של המורה שלהם מהיסודי אוחז בו, והנה עתה הפך החלום למציאות ערנית במיוחד. מענף המיון הרפואי בחיל הרפואה נמסר כי הפטור ניתן רק למספר מצומצם של חיילים, עשרות בודדות, נוכח אבחנה מסוימת מאוד בהפרעות בשינה. הקריטריונים, למתעניינים, נוקשים במיוחד ודורשים אבחנה ממעבדת שינה ואישור נוירולוגי.

יש מחשב שבוחר אקראית שמות למבצעי צה"ל
לא נכון.
בניגוד לדעה הרווחת, לפיה מאחורי כל שמות המבצעים יש איזו רשת מחשבים או לחילופין גאון כלשהו שזהו כל עיסוקו, האמת היא שמלאכת המצאת השמות מבוצעת תוך שמירה על כמה עקרונות: יש לבחור בשם שלא נבחר בעבר; עדיף שהשם לא יהיה נדוש או קיטשי מדי; ועל השם לא לעורר קונוטציה שלילית או אירונית (כמו "יום שמח" או "בית התענוגות"). כמו כן, משתדלים שיהיה קשר בין שם המבצע לפעילות (כך לדוגמה מבצע "תמוז בלהבות"), לתאריך או למקום בו הוא מתבצע.
תא"ל אלי יפה, לשעבר ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ, הסביר בעבר ל"במחנה" על האופן שבו בכל זאת משתלב המחשב בתמונה. "קיימת רשימה של שמות, שאכן מוזנת למחשב", הסביר. "זו רשימה של שמות מומלצים לפי התוכנה של מחלקת ביטחון המידע. בפועל, התהליך הוא כזה: הדרג המבצעי, לרוב בחטיבת המבצעים, בוחר שמות מתאימים למבצע ולאופיו. אחר-כך בודקים במחשב שלא היה שימוש קודם בשם, כדי להימנע מכפילויות. כך שכיום משתמשים במחשב בעיקר כמערכת בקרה. אם הדרג המבצעי מעלה אלינו שם, והוא נראה לנו חכם ונכון ועומד בקריטריונים, אין סיבה לשנותו. מבצע 'חומת מגן' הוא שם שהעלה אלינו פיקוד המרכז, ואימצנו אותו לאחר שנבחר שם אחר למבצע המיועד. כיוון ש'חומת מגן' נשמע מתאים יותר, החלטנו להחליף".
אגב, הדעות לגבי חשיבות השמות בשטח חלוקות: יש המאמינים שלשם כוח רב, ולכן לא יקראו למבצעים בשמות הדומים לאלה שלא הוכיחו את עצמם בעבר, ויש המעדיפים שמות היתוליים, כאלה הקשורים לבדיחות פרטיות או לגאוות היחידה.

בבסיסי הטירונים המזון מועשר בסודה לשתייה
לא נכון.
אין מיתוסים רבים שמושרשים בהווי הצה"לי כמו סיפור הסודה לשתייה באוכל. במרכז המזון שבצריפין מעריכים כי גילו של הסיפור למעלה מ-40 שנה. הוא מוזכר אפילו בסרטי פולחן כמו "אסקימו לימון", כשהמ"פ מבקש ממפקד המחלקה להכניס סודה לשתייה גם לקומפוט, עקב תגובתם הנלהבת של החיילים עם הגיעה לבסיס של נספחת צבאית חושנית במיוחד. גם בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" משתמשים באבקה הלבנה כפתרון יעיל לסינדרום "החברה שבבית", בעיה רפואית נפוצה ובעיקר מונפצת, שמשבשת לחיילים בשיא אונם כל אפשרות לחשיבה רציונלית. אולי הסיבה שטירונים מתלוננים על ירידה בחשק המיני, טמונה בכלל בעייפות ולא באבקה הלבנה שמישהו הכניס למאכלים. בשורה התחתונה: אין כל הנחיה לתבל את המאכלים הצבאיים בסודה לשתייה, וקשה להניח שיש טבחים שמגלים יוזמה עצמאית בהקשר הזה.

האיסור לומר בקשר "חזור שנית" נובע מתקלה שגרמה למות חיילים
נכון.
הסיפור הזה אכן נלמד בבסיס ההדרכה של חיל התקשוב במלוא הרצינות, וגם בקורסי הריענון שנערכים לאנשי מילואים של החיל. מספרים שבאחת ממלחמות ישראל הודיע מ"פ למפקדו באמצעות מכשיר הקשר כי הכוח בפיקודו סיים את הלחימה בשטח ויצא מאזור הסכנה. הוא ביקש מהמפקד הוראות להמשך הפעולה. איכות הקשר לא הייתה טובה והמפקד ביקש ש"יחזור שנית". מובן שהמפקד התכוון שפקודו יחזור על דבריו שלא נשמעו בבירור, אולם הנ"ל פירש זאת אחרת לגמרי. הוא הודיע לחיילים בשטח שהתקבלה הוראה מהמפקד לחזור על עקבותיהם. לרוע המזל, הכוח נקלע למתקפת ירי קשה ורבים מן החיילים נפגעו. בעקבות טעות טרגית זו, נאסר לומר בקשר "חזור שנית", ובמקרה של קשר לקוי יש לומר "אמור שנית". כמו כן נוספה פעולת "הקרא", המחייבת לחזור על הפקודה מילה במילה, בייחוד בכל הקשור לפקודות לפני יציאה לפעילות מבצעית.

חיילים דרוזים וצ'רקסים פטורים מתורנות מטבח ושירותים
לא נכון.
בני מיעוטים רבים דווקא נצפו לא אחת כשהם מקרצפים שירותים או מכינים סלט, ואין להם שום מגבלה דתית או נורמטיבית לביצוע המטלות, כפי שגורס המיתוס. כנראה מדובר בכמה חיילים עצלים, שפשוט החליטו להמציא לעצמם דרך להתחמק מתורנות.

רק דוגמניות מתקבלות לשרת כמדריכות במוזאון חיל האוויר
לא נכון.
כך לפחות טוענת סמל אניה מלכין, אחראית הביקורים במוזאון. "זה ממש לא נכון", היא צוחקת. "אפשר להגיד שבשנות ה-90 יצאו מכאן הרבה דוגמניות - מירי בוהדנה, שרון קנט, דקלה חמדי, גרייס מוזס - ובהחלט יש היסטוריה מרשימה בכל הנוגע ליופי, אבל היום זה כבר לא תקף". בתגובה לשאלתנו הפולשנית, הצהירה מלכין "אני לא דוגמנית", ובכך ציערה דור שלם של מבקרים.

רוב החיילות משמינות במהלך השירות הצבאי
נכון.
במשך שנים היה המיתוס מציאותי - מנתוני סקר שערך חיל הרפואה בין השנים 1989 ל-1997עלה כי בנות מוסיפות למשקלן לא פחות מ-4.1 ק"ג בממוצע במהלך השירות הצבאי שלהן. עם זאת, לחיילות הנוכחיות צפויה הפתעה נעימה: סיכום הסקרים שערך חיל הרפואה בנידון ב-30 השנים האחרונות, מגלה כי מימדי התופעה השתפרו מעט, שלא לומר התכווצו. מממצאי הסקר עולה כי רק 1.75 אחוז מהחיילות בשירות חובה התגייסו כשהן סובלות מהשמנת יתר, ואילו 1.85אחוז בלבד השתחררו עם עודף משקל דומה. מתברר כי מאחורי חיוכי האפסנאים בבקו"ם, לשמע חיילות צעירות המתלוננות שהמדים גדולים עליהן, בהחלט עומד משהו - אבל הוא קטן משמעותית ממה שחשבנו. בחיל הרפואה מייחסים את הנתונים המעודדים שנתקבלו באחרונה לשינוי בסוג המזון שמוגש בבסיסים, שהוחלף, לדבריהם, בשנים האחרונות במזון בריא יותר. "בתקופת הצבא החיילים עדיין נמצאים במצב של גדילה וצמיחה", הסביר הקרפ"ר את הסיבה לעלייה המתונה בכל זאת.

לשוטר צבאי אסור לרדוף אחרי חיילים / השוטרים ניגשים לגולנצ'יקים רק בזוגות
לא נכון.
האגדה מספרת על חייל שנדרס למוות לאחר שנמלט מאימת שוטר צבאי שרדף אחריו. אלא שבמשטרה הצבאית לא שמעו מעולם על חייל כזה, וממילא גם אין הנחיה האוסרת על שוטרים צבאיים לדלוק אחר חיילים לא מדוגמים. הסיבה שבגינה לא נראים שוטרים במרדף אחר חיילים מרושלים, פשוטה למען האמת הרבה יותר: "יש מספיק חיילים בקרבת מקום, כך שאין צורך לרדוף אחרי הרחוקים יותר", כפי שמסביר שוטר אמיץ אחד. בנוגע לחשש מפני הגולנצ'יקים - שוטר צבאי אחר מודיע חד משמעית כי אין דברים בגו, גם אם יש לשער שהדבר קרה פעם או פעמיים.

חיילת שנכנסת להיריון משוחררת מידית מהשירות
לא נכון.
אין ספק שזו דרך מקורית להשתחרר בטרם עת משירות החובה, אולם בחורה המתכננת להיכנס להיריון רק לשם השחרור, תופתע לגלות כי השמועה אינה נכונה. בפני חיילת בהיריון עומדות שתי ברירות: האחת, לבקש לבצע הפלה, שנעשית על חשבון צה"ל, לאחריה היא יכולה לחזור לשירות צבאי; והשנייה - לשמור על ההיריון ובאמת להשתחרר מצה"ל. המיתוס הנלווה הוא כמובן השמועה כי רק מש"קיות ת"ש יכולות להפיל יותר מפעמיים בשנה על חשבון הצבא - אך אל דאגה, גם בכך אין אמת.

מגדל המרגנית בקריה נוטה על צדו
נכון.
הגרסה הצה"לית למגדל פיזה אכן קיימת, אך אין כל מקום לדאגה. מדובר בנטייה של 28סנטימטר בלבד, אשר אינה מהווה סכנה לציבור. כשהחלו בבניית המרגנית ב-1984, היה המגדל מושא לגאוותם של אנשי משרד הביטחון כמבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון. על הגאווה העיבה מבוכה קלה לאחר שבשנת 1989 גילה "במחנה" כי המגדל נוטה על צדו. התברר כי ב-50 המטרים הראשונים של המבנה סטייה שגרמה לעצירת עבודות הבנייה ולבחינה מחודשת של המשך העבודות במקום. רק לאחר שגובשו הנחיות מדויקות של מהנדסי משרד הביטחון, ניתן אור ירוק להמשך הבנייה. אגב, אין טעם לבהות ממושכות בבניין שמאכלס היום את אנשי אט"ל במטרה לאתר את הסטייה - שכן ניתן להבחין בה רק בעזרת אמצעי מדידה מיוחדים.

אסור לסגור את הכפתור העליון בחולצת המדים מחשש לחנק
לא נכון.
בחיל הרפואה אומרים כי אין שום ביסוס מקצועי לשמועה העיקשת על החייל חולה האסטמה שרכס את הכפתור האחרון ונחנק למוות. המקרה לא התרחש מעולם. את כפתורי החולצה הצבאית לא סוגרים עד הסוף עקב תקנות הלבוש הצה"ליות.

חי"רניקים לא מסתובבים עם דרגת רב"ט
נכון.
לוחמי חי"ר באמת לא מוכנים להיתפס עם דרגת הרב"ט - הפז"ם והווי הצעירות-ותיקות (ההולך ונעלם) פשוט לא מתירים להם. לא רק שהלוחמים מקבלים את הרב"ט הרבה לפני השאר, אלא שאחרי ביטול דרגת הטר"ש, שזיכתה את הזרוע הצעירה בסרדין בודד, הפך הרב"ט רשמית לדרגה שמבטאים הלוחמים חרישית, שלא לדבר על עונדים. לטענתם, עדיף להסתובב בזרוע חשופה מאשר עם הבושה. יש האומרים שתחילת המנהג בכך שבשטח, על מדי ב', לא עונדים דרגות - והלוחמים, גם אחרי שעלו על א', מעוניינים להמשיך ולהיראות כאילו נשלפו היישר משדה הקרב.

בה"ד 1 נבנה במקור בתור כלא צבאי
לא נכון.
רק חדי העין יכולים להבחין שחלק מן הגדר המקיפה את בית-הספר לקצינים נבנתה הפוך. מדובר בגדר תיל, שבחלקה העליון קיים כיפוף המונע מצד אחד בלבד לעבור את הגדר לצדה השני. אך בעוד שהכיפוף נועד בדרך כלל למנוע חדירת אנשים לתוך הבסיס, הגדר עושה בדיוק את ההפך, ולפיכך מונעת - ממש כמו בכלא - מעבר מהבה"ד החוצה. זהו כנראה מקורו של המיתוס. רנ"ג טאיטו, הרס"ר המיתולוגי של הבה"ד, הפריך בעבר בריאיון ל"במחנה" את השמועות: "עוד בימי דוד בן-גוריון כראש ממשלה הוחלט להקים את בה"ד 1 כחלק מהתוכנית לפיתוח הנגב, וגם כדי להקל על צפיפות הבסיסים במחנה צריפין. מההתחלה היה ייעודו של הבסיס בית-ספר לקצונה, דווקא כדי להעלות את קרנו של אזור הנגב, לשדר קצת יוקרה".

השועל המצויר על סמל פיקוד הדרום - משתין
לא נכון.
מה בדיוק עושה השועל מאחורי הגזע שבסמל פיקוד הדרום? חדי העין טוענים כי רגלו האחורית של השועל מתרוממת לטובת השקיה של העץ, אבל האמת, כהרגלה, פשוטה ומשעממת יותר - מדובר בטעות אופטית שמקורה בזווית הציור.

בוגרי קורס טיס מקבלים בסיומו מעיל עור ומשקפי שמש
נכון חלקית.
נדמה כי אין מראה שמזוהה יותר עם הטייסים ממעיל עור ומשקפי "רייבאן", אבל בניגוד לשמועה שאת אביזרי הלבוש היוקרתיים מקבלים בוגרי הקורס במתנה מהצבא - מתברר כי לפחות את המשקפיים הם קונים בכספם שלהם, קודש לפוזה. מעיל עור הם דווקא כן מקבלים מהחיל, ומפקדים בכירים אף זוכרים למעיל שעליו מתנוססות הדרגות.

חייל שקיים לגביו "חשש לאיידס" זוכה מידית ב-60 גימ"לים
לא נכון.
"לו היה לי שקל בודד על כל חייל שביקש לעבור בדיקת איידס כדי לקבל גימ"לים..." מפנטז ד"ר ג', קצין ורופא במרפאת צריפין, ומפריך באחת את המיתוס לפיו חייל שעובר בדיקה לגילוי איידס נשלח למנוחה של חודשיים בבית. היו שטענו כי בעבר, כאשר תוצאות הבדיקות הגיעו למרפאה לאחר זמן רב, ביקשו בצבא להימנע מסיכון מיותר, והעדיפו שהנבדקים יחכו לתשובה בבית. אבל בחיל הרפואה לא זוכרים תקופה כזו ומכחישים מכל וכל. למעשה, חייל שחושש כי נדבק בנגיף, נשאר במעקב רפואי צמוד, וזוכה בגימ"לים - אם בכלל - בהתאם להחלטת הרופא.

מי שמתחצף ומפריע בקורס צניחה, ישמש כגולם צניחה
לא נכון.
גולם צניחה הוא מעין בובה שצורתה ומשקלה זהים לגוף האדם. בתחילת כל צניחה, טרם קפץ הצנחן הראשון מהמטוס, משליכים את הגולם כדי להעריך היכן ינחת וכדי להבטיח שתנאי מזג האוויר והשטח מאפשרים צניחה בטוחה. אף על פי שעד היום מסתובבים בצה"ל צנחנים שבטוחים שניצלו משימוש כגולם, בפלגת ההדרכה של בית-הספר לצניחה טוענים כי מעולם לא השתמשו באיום הזה כדי להשליט סדר. בכל זאת נחמד לדמיין משחק צנחנים סוער והרה גורל של גולם במעגל.

חייל שמסתובב עם קרחת עלול להישפט על המרדה / חובת הגילוח לא חלה על מלש"ב המצטלם לחוגר עם זקן / החובה להסתפר בטלה אם מתגייסים עם ראסטות
לא נכון.
מישהו כנראה ראה פעם אחת יותר מדי את "אמריקן אקס": התספורת המגולחת אמנם אינה תקנית על-פי פקודות הצבא, אבל מכאן ועד האשמה במרד (או בנאציזם), הדרך ארוכה. בנוגע למיתוסים הנוגעים ליום הגיוס הגורלי - "מדובר בשמועות שכנראה הפיצו חובבי פטורים למיניהם", מחייך רב"ט אנטון יושון, מש"ק משמעת במיטב. "מדובר בשטויות", הוא קובע, וחורץ את גורלם של אלפי מאמינים תמימים. לבנות, אגב, מותר להשאיר את הראסטות על ראשן, ובתנאי שהתגייסו לצבא כשאלה כבר ארוכות ומפוארות.

לוחמים לא מצטלמים לפני עלייה לקו
נכון.
מה יותר פוטוגני מקבוצת חיילים אמיצים טרם עלייתה לפעילות מבצעית? כל דבר, כנראה - בעיקר משום שהאמונה הרווחת מונעת מחיילים להצטלם ברגעים רגישים שכאלה. חי"רניקים מאמינים בקשר בין הצילום לבין הצלחת המארב, שכן לדבריהם אקט הצילום משמעו הנצחה, "ואת מי מנציחים? את הנופלים". אלה המזלזלים באמונה הטפלה לוקחים אותה לקיצוניות השנייה, מצטלמים דווקא תוך שמירה על מרווח מספק בין הראשים, לשם סימון הנופלים בעיגול האדום בעיתון על-פי ההומור השחור הרווח גם הוא.
אבל האמונות הטפלות לא מסתיימות שם. רבות מהן מצאו להן בית חם בחיל הים: מתברר כי לא נהוג לצאת לשיט בצוללת בימי חמישי (הצוללת לא אוהבת את זה), בעלייה לצוללת רוקעים הצוללנים פעמיים (כדי להבטיח שתישאר יציבה במים לאורך כל המסע), והאדם הראשון שעולה עליה צריך לשתות, לשם המזל, "שמפניית מעמקים" (תערובת מבחילה של מי ים מטונפים וצרות אחרות). חיילות ודאי ישמחו לשמוע כי אסור להכניס אישה לצוללת או לחדר המכונות - מכיוון שלכלי השיט מתייחסים כאישה, שאישה בשר ודם תעורר את קנאתה. האיסור אינו רשמי, אבל כמעט תמיד תגלו שהוא תקף. ותיקי החיל יודעים לספר כי מפקד אחד שהחליט להתחכם, צירף לאחת ההפלגות את רל"שית מפקד השייטת, ומיד עם עזיבת הצוללת את הנמל התחילו הצרות, ביניהן נפילת מתח כללית. המהומה שככה כשהצוללת חזרה לנמל והותירה שם את הרל"שית הנרעשת. ולסיום, החובלים ויתר הלוחמים בלבן נמנעים מלשרוק בלב ים, כדי לא לעצבן את נפטון, אל הים, שעלול לטעות ולחשוב כי השורק בעצם מנסה להתחיל עם אשתו.