צילום: דובר צהל

פק"לים

אם אתם עוברים טירונות חי"ר, כלומר אמורים לשרת באחת מיחידות השדה, יגיע שלב מסוים לקראת סופה של הטירונות בו כל אחד מכם יקבל את הפק"ל (בדרך כלל פקודת קבע לחייל, או במקרה שלכם- פקודת קבע ללוחם) האישי שלו, שילווה אותו מסוף הטירונות, דרך האימון המתקדם ועד המילואים. הפק"ל הוא הציוד שעליו תהיו אחראיים, והוא זה שמגדיר מה התפקיד שלכם בתוך הכיתה. חייל אחד אחראי על המאג (סוג של תת מקלע) והוא המאגיסט, חייל אחד אחראי על המ"ק (מכשיר קשר) והוא הקשר, וכן הלאה מגוון של תפקידים- החל ממטול ועד הג'ריקן. הפק"לים יכולים להשתנות מיחידה ליחידה, ומחיל לחיל, בהתאם לכלי הנשק ולתפקיד היחידה- יש חיילים שאחראים על פק"ל הסוואה למשל, או על פק"ל מדידה למציאת נ"צים (נקודות ציון). לאחר שתקבלו את הפק"ל תעברו עליו הסמכה של שבוע פחות או יותר- וזהו, אתם מוכנים להמשך השירות בתפקידכם החדש. אגב, אל תתבאסו אם נפל בחלקכם להיות נושאי האלונקה או הג'ריקן- רוב הסיכויים שתזכו למלא את תפקידכם פעמים רבות מאלה שאחראים על נשקים נגד טנקים...

שבוע שדאות

לשבוע השדאות מטרה עיקרית אחת, והיא להכין אתכם לתפקוד בשעת אמת בתנאי שטח. כלומר- תשכחו מה"פינוק" של הטירונות, זה הדבר האמיתי. בתחילת השבוע יורדים לשטח ומקימים בו מאהל של אוהלים זוגיים. בשבוע השדאות לומדים תכנים רבים כמו שיטות הסוואה ותנועה בשטח, והכל בלי מקלחת, בלי שעת ט"ש, עם שינה בתוך חושה על הקוצים, מנות קרב (שכוללות גם את הלוף המיתולוגי) וגם חוויות מעניינות כמו לילה לבן, הקפצות, זחילות ועוד המון.

ניווטים

אחד החלקים הכי הזויים בטירונות הוא הניווט. אם עד עכשיו לא הרגשתם כמו חיילים במשחק מלחמה, זה כנראה הזמן שבו תתחילו להבין שכל הסיפור הזה של הטירונות אמור גם להכין אתכם למצב אמיתי, בו תצטרכו להסתדר בשטח, בלי הרבה אמצעים, ולשרוד את דרככם הביתה. בשבוע ניווטים יוצאים זוגות (או יותר, אבל אסור לנווט לבד) אל השטח, אחרי שלב הכנה בו לומדים את המפה ואת הציר היטב. בדרך כלל, אחד הטירונים נושא את מכשיר הקשר והשני את המצפן והמפה, ובמשך כמה שעות עליכם למצוא את הנתיב שלכם, להגיע לנקודות ציון מסוימות ולאסוף שם מידע ורמזים (קצת כמו "חפש את המטמון"...) עד שבסופו של דבר תגיעו לסוף המסלול. יש ניווטים עם מפה פתוחה ויש כאלה בלי מפה, בהם צריך להתכונן מראש היטב כדי לא לפשל בשטח.

שמירה

אחת המטלות בטירונות היא השמירה. קחו בחשבון ששמירות תעשו עוד לפני שהוסמכתם במטווח, כיוון שמלבד שמירות על הבסיס ישנן גם תורנויות שמירה על המאהל/המגורים, ללא נשק. לאחר המטווח הראשון אתם כשירים ומזומנים לשמור על הבסיס בש"ג, משמרת של כמה שעות ביום או בלילה. אם התמזל מזלכם והתאפשר לכם לשמור בזוגות, זה ייתן לכם צ'אנס להכיר קצת את החבר'ה שאיתכם אחד על אחד- אין ברירה, בשמירות צריך להיות יצירתיים ולמצוא דרכים להעביר את הזמן. אל תתפלאו אם המפקדים החביבים שלכם יסגלו לעצמם הרגל להפריע מדי כמה משמרות ולהעמיד פנים שהם מחבלים שזוחלים בשיחים. זאת רק דרכם לבדוק האם אתם מנמנמים בשמירה... ואם נתפסתם- יש לנו כמה טיפים ורעיונות לתירוצים שימושיים.

אוהל אב"כ

ממש כמו המסקינטייפ על החלונות במלחמת המפרץ, גם אוהל אב"כ (אטומי ביולוגי כימי) הוא סוג של ניסיון התגוננות תמוה כנגד התקפה לא קונבנציונלית. בפועל, מה שקורה הוא שאתם נדרשים לחבוש את מסכות האב"כ הצבאיות שלכם ונכנסים אחד אחד לאוהל גדול, שלתוכו מוזרם גז מדמיע. אז, אתם אמורים להוריד את המסכה, להיחנק ולהימלט החוצה דומעים ומשתנקים. מדובר, כפי שכבר הבנתם, בסוג של הרתעה המשולה להורים שישרפו את הילד שלהם, כדי להדגים לו מה יקרה אם ישחק באש. סתם, זה ממש לא כזה נורא. אבל משום מה, זהו גם היום שבו כולם נזכרים שהם בעצם אסטמטיים מלידה, ומחפשים את החובש כדי להוציא פטור.

מסעות

צילום: דובר צהל

בטירונות עוברים כמה מסעות, שמספרם משתנה בהתאם לחיל, ליחידה ולדרגת הרובאי. בתחילת הטירונות רובכם תעברו מסע קצרצר שאורכו שלושה-ארבעה קילומטרים, כדי להכניס אתכם לכושר ולהבהיר לכם מה זה בעצם מסע. הקושי עולה עם כל מסע- יש מסעות של שמונה ק"מ, 14 ק"מ ואפילו 50 או 90 ק"מ, שבסופם בדרך כלל תקבלו את הכומתה הנכספת בטקס עם ההורים. ככל שיעברו השבועות והקושי יעלה, תתחילו גם מסעות אלונקה, בהם שמים דגש על עזרה הדדית וגיבוש הצוות- "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". במסעות בדרך כלל יש מורל והרבה רעל, וכמובן גם גאווה והסיפוק בסוף כל מסע שהושלם.

נשבע, כמו היום הזה שבא

אחרי מסע הכומתה או התגיות, מגיע טקס ההשבעה. בשביל הרגע הזה עבדתם כל כך קשה, תרגלתם ת"סים (תרגילי סדר) ולבשתם מדי א' חגיגיים. טקס ההשבעה הוא בדרך כלל טקס מרגש אפילו עבור הציניים מבינינו, ולו רק בגלל הסמליות הרבה שבו. חלק מכם יעבור את הטקס בנוכחות ההורים (שגם יסיירו בבסיס ויפגשו את המפקדים) וחלקכם- רק בנוכחות הפלוגה. לטקס כמה חלקים: קריאה של קטעים ונאומים, לאחר מכן נשבעת כל מחלקה בנפרד לפי נוסח השבועה לצה"ל ולמדינה, ובשלב האחרון כל טירון ניגש למפקדו, מצדיע, מניח תנ"ך (או ספר אחר המקודש לדתו) על הנשק, ונשבע.

שעת ט"ש (טרום שינה)

מריחים את זה? כן, עוד יום שנשרף, אבל גם אתם לא ממש ריחניים עכשיו. הגיע הזמן לומר שלום למפקד (לפחות עד כיבוי אורות) ולהתחיל להיכנס ללחץ- כי עכשיו יש לכם שעה אחת בלבד כדי להספיק ללכת לשירותים, להתקלח, לצחצח שיניים, להתקשר לחברה, לחבר ולהורים ובקיצור- לעשות את כל הדברים הנורמליים שכל אחד מאיתנו עושה לפני השינה. חושבים שזה פשוט? נסו להתקלח בזמן שמאה טירונים אחרים מחכים למקלחת, ולכולם יש שעה אחת!

אל תתפתו, חס וחלילה, לוותר על המקלחת לגמרי, או על כל סוג אחר של היגיינה, כמו שקרה אצל אלעד: "זה שישן במיטה לידי, אמו שלחה לו עוגה במנז'טים, וכל פעם שהוא היה הולך להתקלח, הייתי אוכל לו כמה. אני, לעומתו, התקלחתי מעט מאד בטירונות. בשעת הט"ש בה נותנים לטירונים להתקלח, היו המ"כים תופסים אנשים בדרך למקלחת ומנדבים אותם לסחיבות וסידורים, אבל לא היו מבקשים ממי שכבר היה במיטה, ועשה את עצמו ישן."

שעות שינה

שינה? תמשיכו לחלום. הצבא קבע כי מספר שעות השינה המינימלי שצריך חייל כדי לתפקד הוא שש, ושש שעות שינה זה מה שתקבלו. לרוב, הן ממוקמות בין אחת עשרה לחמש בבוקר. נכון שהמיטה הצבאית לא מזכירה ממטר את המיטה בבית, אבל מילה שלנו- אחרי ההשכמה הראשונה, כבר תתגעגעו אליה יותר מאשר לאימא.

אולי כדאי אפילו להתחיל להתרגל למספר שעות השינה המועט עוד לפני הגיוס, כדי שלא תפלו שדודים במסדר הראשון, כמו שקרה לאפרת: "עשיתי טירונות בצריפין, בבה"ד (בסיס הדרכה) 7 של חיל הקשר. ביום השני, אחרי לילה נטול שינה כמעט, עמדנו מסודרות בצורת ח' מול המ"כית. פתאום, טירונית אחת התעלפה, ואז עוד אחת, ועוד אחת... וגם אני הרגשתי שהראייה מטשטשת לי, ואמרתי 'המפקדת, אפשר לשבת?'. כמובן שלא חיכיתי לתשובה. אחר כך הסתבר שזה סיפור שחוזר על עצמו בכל מחזור, ושהתשישות והלחץ הנפשי תמיד משפיעים ביום הראשון. המ"כית אגב, היתה אדישה לגמרי ורק אמרה: 'אוקיי, כולן לשבת', מה שהיה קל, בהתחשב בזה שרוב הבנות כבר היו על הרצפה".

רק אני והשק"ש שלי

ברוב בסיסי הטירונות ושטחי האש ישנים באוהלים גדולים, אשר יכולים להכיל בין 8-12 מיטות ואף יותר מכך. אבל יכול להיות גם שתשתכנו בחדרים. אחד המיתוסים בצבא הוא סיפור "האצבע המתחלפת"- המפקד מגיע למסדר ובודק אם המשקופים נקיים מאבק. הוא מעביר אצבע ומראה אותה לטירונים, שנדהמים לגלות שאצבעו שחורה מלכלוך. בפועל, המפקד מגיע מראש עם אצבע מאובקת. הוא מעביר אצבע נקייה על המשקוף, ומראה לחיילים את האצבע המלוכלכת!

המיטות הצבאיות הן בסך הכל מיטות מתכת עם ברזנט מתוח בין הקפיצים, עליהם מונח מזרון. ברי המזל או ברי הקשרים מביניכם ישיגו גם קרש (לרוב, דלת) להניח בין המיטה למזרון. במיטה ישנים בתוך שק שינה או ציפה שעליה פרושות שמיכות הסקביאס המיתולוגיות. יש הטוענים כי מומלץ להימנע ממגע עם השמיכות הצבאיות עד כמה שניתן.

המקלחת הצבאית- וואי וואי, יש פה מלא ערומים!

בניגוד למיתוסים ולהנפצות שוודאי כבר ספגתם, המקלחת הצבאית היא לא אויב גדול.

מקלחת- "החוקים":

השירותים והמקלחות נמצאים באותו מבנה, וגם מריחים אותו דבר.
לא חשוב מתי הגעתם אל המקלחת או אל השירותים, קרוב לוודאי שתצטרכו לחכות בסבלנות עד שעשרים טירונים אחרים יסיימו את ענייני ההיגיינה שלהם לפניכם.
יש לצמצם עד כמה שאפשר כל מגע עם הקירות, הרצפה והאסלות במקלחות הצבאיות.
בשורה לביישנים: בסופו של דבר, זכרו שלאף אחד לא אכפת מה גודל החבילה שלכם, או כמה צמיגים צברתם. כולם כאן מסיבה אחת בלבד- לגרד מעליהם את שכבות הג'יפה של היום ולהספיק להתקשר לאימא לפני כיבוי אורות.

טירונות קרבית- חלק ג'