כל אדם במהלך חייו, וחייל בצה"ל על אחת כמה וכמה, עובר תקופות קשות של תחושות שליליות כגון עצב, צער או אבל. אמנם "דיכאון" הוא המילה שבה רובנו משתמשים לתיאור של תחושות עצבות חולפות בחיינו, אבל בעיני הרופא המילה "דיכאון" שמורה למצב אחר וקשה יותר.

דיכאון הוא מחלה ככל מחלה אחרת. היא נפוצה מאד, גורמת לחולה ולאוהביו סבל רב, אך לעיתים קרובות אפשר לטפל בה בצורה מוצלחת מאד, בתנאי שפונים לקבל טיפול. הסטיגמה המוצמדת למחלת הדיכאון ולמקצוע הפסיכיאטרי גורמת לאנשים רבים לחוש כאילו הם לבד במערכה ולא כך הדבר.

הדיכאון פוגע באחד מכל עשרה גברים ושתיים מכל עשר נשים, כך שהשכיחות שלה באוכלוסייה עצומה. מקור המחלה הוא ככל הנראה בהפרעה באיזון הכימי של חומרים חשובים ביותר הנמצאים במוח והנקראים נוירוטרנסמיטורים. ישנם מספר רב של נוירוטרנסמיטורים ואלו המופרעים במחלת הדיכאון באופן ספציפי הם כנראה נוירואדרנלין וסרוטונין.

סימני מחלת הדיכאון

דיכאון קליני הוא לא מצב רוח רע מאד שנמשך כמה ימים, אלא מחלה ממושכת. כיון שכך, מרכיב חשוב בהגדרת המחלה הוא משך הזמן– לפחות שבועיים. בכדי לאבחן דיכאון על פי יש צורך במילוי כמה קריטריונים במשך שבועיים רצופים ואשר מהווים שינוי מהתנהגות קודמת.

חובה אחד מן השניים: מצב רוח ירוד או חוסר הנאה ועניין, בתוספת ארבעה מהסעיפים הבאים :

- ירידה משמעותית במשקל או עלייה משמעותית, במקרים פחות שכיחים

- קושי בהירדמות, יקיצה מוקדמת או עודף שינה

- עייפות, חוסר פעילות וחוסר אנרגיה. לעיתים פחות שכיחות אי שקט הגובל בקופצנות תמידית.

- מחשבות תמידיות של חוסר ערך עצמי או של אשמה

- הפרעה בקשב, חוסר יכולת להתרכז, חוסר החלטיות.

- מחשבות על מוות באופן כללי ועל התאבדות אישית

טיפול

הצעד הראשון בדרך לטיפול הוא התייחסות לבעיה. אולי כדאי לנסות ולשוחח עם חבר או בן משפחה קרוב, אבל צריך לזכור שחברים קרובים הם לא תחליף לפגישות עם איש מקצוע מוסמך-רופא פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. בנוסף, נסה לעסוק בפעילויות המסבות לך הנאה או שהסבו לך הנאה בעבר, אל תבודד את עצמך, דבר עם חברים קרובים, שקול את האפשרות להצטרף לקבוצת תמיכה, הימנע משימוש בחומרים משכרים או ממכרים. חשוב להקפיד על תזונה טובה ופעילות גופנית. אפשר בהחלט גם ללמוד שיטות הרפיה, יוגה ומדיטציה, שעוזרות לטיפול במצוקות נפשיות ובכללן גם בדיכאון.

כמעט תמיד אבחנת דיכאון תגרור אחריה טיפול תרופתי כלשהו ובצדק רב. מטרת התרופות היא לשנות את האיזון בין החומרים הכימיים השונים במוח ולהביא ליציאה מן הדיכאון. חשוב מאד לדעת כי מרגע התחלת הטיפול התרופתי יש להמתין כשבועיים עד חודש (תלוי בתרופה) עד שחל שינוי בתחושתו של החולה, ומרגע שחלה הטבה יש להמשיך נטילת התרופות לפחות למשך שמונה חודשים.

במקביל עוברים "טיפול בדיבור" יחד עם הרופא המטפל- תדונו בהתקדמות הטיפול, בתגובה לתרופות או בתופעות לוואי אם ישנן, ברגשות חדשים שמתעוררים וביצירת מנגנונים נפשיים חדשים להתמודדות עם בעיות. חלק זה הוא חשוב בעיקר למניעת חזרה של דיכאון והשבת החולה המדוכא לחיים מלאים ובונים.

רבים מהסובלים מדיכאון אינם מקבלים טיפול נכון. הבשורה הטובה לסובלים מדיכאון קליני היא שישנו בהחלט אור בקצה המנהרה ושהמנהרה לא ארוכה עד כדי כך. השילוב הנכון של תרופות ותמיכה יכול לעזור לנוסע להגיע בשלום לצד השני, ולהישאר שם.

ד"ר חגי שרון עובד כיום במחלקה לנוירולוגיה בבית החולים איכילוב בתל אביב.