שמי אילן סלומון ואני רוקח מזה 15 שנה, בוגר האוניברסיטה העברית.

במהלך שנים אלה חזיתי בעלייה תלולה ביותר ברישום סמי מרץ לילדים ומבוגרים (כדוגמת ה'ריטלין'). הדבר מאד הפריע לי כיון שהיו ידועים לי הנזקים שהם גורמים. מקובל לחשוב שאין פתרון אחר לבעיה, ושאין ברירה, אולם נוכחתי בוודאות שזה לא נכון.

מרגע שראיתי שברוב המקרים יש פתרון לתופעה (אני אישית מכיר פתרונות שעובדים), אני עושה הכל כדי שילדים ומבוגרים יפסיקו לצרוך סמים אלה באלפיהם שלא לצורך. כיון שאני לא מצפה שחברות התרופות, שעושות הון מהשוק האדיר הזה, יחשפו את הנזקים של ה'ריטלין', ואת הפתרונות החלופיים, החלטתי לעשות זאת בעצמי.

תווית של הפרעת קשב-פגיעה בשיוויון ההזדמנויות:
זהו פשע להדביק לאדם 'תווית' שקרית של 'הפרעת קשב' כאילו שהוא בעל מום מוכח. כאשר פסיכולוג, נוירולוג או פסיכיאטר עושים זאת לאחר מבחן שהם נותנים לאדם זה משכנע אותו שאכן הוא בעל מום, כי לאחר כל 'כישלון' שלו הוא מוכיח לעצמו שיש לו בעייה ומפסיק לנסות להשתפר, כיון שפירושה של 'תוית' כזו הוא שהאדם לא יכול להישתנות.

החברה מתייחסת לאדם כאל חריג כאשר אובחן בהפרעת קשב. הפרופיל הצבאי יורד בגלל איבחון של 'הפרעת קשב', והבחור הספורטיבי בעל המוטיבציה לא יכול פתאום להתקבל ליחידות צבאיות רבות, שחלם עליהן.

בראיון עבודה אדם עלול להישאל לגבי איבחונים פסיכיאטריים (שהפרעת הקשב נמנית עליהם), וכמו כן, אם קיבל טיפול בתרופות פסיכיאטריות (שהריטלין נמנה עליהן).

במגזרים שבהם מקובל שידוך, כמו במגזרים הדתיים, ישנן משפחות שאינן מעוניינות לקלוט לתוכן אנשים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב או שקיבלו טיפול תרופתי פסיכיאטרי.

יש פיתרון

ריטלין הוא סם מרץ, והטענה הנפוצה לגביו היא שהוא פועל, והציונים עולים וכו'.

נכון! אולם הם עולים כיון שהילד מסומם. אירגוני טרור רבים נותנים ריטלין לפעיליהם לפני שהם שולחים אותם לפעולת התאבדות. זה לא מרפא שום דבר. רק ממריץ. משום כך אם מפסיקים להשתמש בו במהלך שנת הלימודים הציונים יורדים בבת אחת.

הפתרון מבוסס על שתי נקודות שקשורות לחינוך וללמידה (לנוירולוג אין שום השכלה חינוכית):

1. אם מאמנים ילד לשלוט בעצמו (בהסכמתו), הוא מצליח להיות יותר ממושמע.

2. כאשר מלמדים אותו 'כיצד ללמוד', והוא הופך להיות 'מקצוען בלמידה', הוא מתחיל ליהנות מעצם הלמידה.

פתרון הוא אפשרי. לאחר שמוודאים שאין בעיות גופניות כלשהן מוודאים שהתזונה תקינה. אחר כך בודקים שהשינה תקינה, ואם לא, מסדרים אותה באמצעות ויטמינים ותוספי מזון או אמצעים לא מזיקים אחרים.

אם הבעייה קיימת רק בבית הספר יש מקום לבדוק אם המורה מבינה שזו אינה בעייה גופנית אלא חינוכית ושזה תפקידה ולא תפקיד הרופא.

יש מורים שלא יודעים שצריך להעריץ ילדים כדי להשיג שיתוף פעולה מהם, ושצריך לעיתים להתאים את המערכת אליהם, ולא לדרוש מהם דברים שהם לא מצליחים לעמוד בהם.

חשוב להבין שלמידה היא עניין הדרגתי, ושבלי הישגים תמידיים הילד מתייאש, וזו הסיבה היחידה לאלימות ולפשע.

צריך לבדוק מסגרות פעילות לאחר הצהריים, לעיתים צריך לטפל בהורים, וכמובן שיש אימונים ספציפים כפי שציינתי. לעיתים צריך לבנות תכנית אישית בשלבים לילד אבל זה אפשרי ומשתלם וזה מונע את הסכנות והנזק הוודאי של הסמים הללו. אל תהססו לפנות אלי אם תצטרכו עזרה בכך.

לכל שאלה ולפרטים נוספים, הינכם מוזמנים לפנות לאילן במייל:

ilansalomon@hotmail.co.il