צילום: ארכיון 669

פרס הרמטכ"ל שהוענק השבוע ליחידה 669 ציין שורה של שינויים שחלו באחרונה ביחידת החילוץ המובחרת. בריאיון מיוחד ל"במחנה" מספר מפקד היחידה, סא"ל מ', על התמורות שיושמו תחת פיקודו. על הניסיון ללמד את לוחמיו שהשתייכותם ליחידה מובחרת לא משנה את מהות תפקידם. ועל השאיפה להביא את הישגי לוחמיו לשיאים חדשים, למרות אופיה המגיב ולא היוזם של היחידה. בלעדי


ברבים מבסיסי צה"ל אפשר למצוא חתולים. פרוותיים או מקריחים, שמנמנים או כחושים, מג'ונג'נים או שחורים. דבר אחד משותף לכולם: ריצת האמוק בה הם פותחים כשנעל צה"לית או צמיג מכונית שועטת מתקרבים אליהם. בהקשר הזה בדיוק, ישנו חתול אחד יוצא דופן: זהו ירוק העיניים המופיע על סמל יחידה 669, יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס. הוא אינו בורח לעולם. שיטפונות, מפולות, פגעי מזג אוויר ושדות קרב מעולם לא הרתיעו אותו. אם לחתול המצוי, אפילו לזה הנובר בפחי האשפה, יש תשע נשמות, הרי שלחתול ירוק העיניים של היחידה ישנן הרבה יותר. לפחות 669.
יחידה 669 הוקמה בשנת 1974, מתוך כוונה להוות גוף המתמחה בחילוץ אנשי צוות אוויר שנטשו את מטוסיהם מעבר לקווי האויב וגם בשטחי הארץ. מלחמת יום הכיפורים והצלקות שהותירה במדינת ישראל ובצה"ל בפרט, הובילו למתן אישור סופי להקמת היחידה תחת חיל האוויר, וכבר בסוף אותה השנה הפכה ליחידה מבצעית. למעלה מ-30 שנות תעסוקה אינטנסיבית, ברגיעה או במלחמות, חלפו להן עד אשר באה העת לאחד ממבחניה הרציניים ביותר של היחידה: מלחמת לבנון השנייה. היחידה, שבקיץ 2006 עוד כונתה 'יחידת החילוץ והפינוי בהיטס', עמדה באומץ ובמקצועיות במבחן הלא צפוי, ועל תפקודה המרשים בפינוי הנפגעים במהלך המלחמה הוענק לה בספטמבר אשתקד צל"ש מפקד חיל האוויר. "יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס ביצעה במהלך הלחימה 110 משימות פינוי נפגעים, עשרות מהן באור יום ומרביתן בשטח לבנון. הפינויים בוצעו מתוך שדה הקרב, כשהמסוקים והצוותים חשופים לירי נ"ט, נק"ל ונ"מ, באוויר ועל הקרקע. לוחמי היחידה פינו למעלה ממחצית נפגעי המלחמה, ואת רובם המוחלט של הפצועים הקשים", נכתב בצל"ש, שבימים אלה מעטר את כותלי משרדו של מפקד היחידה הנוכחי, סא"ל מ', אשר נכנס לתפקידו לאחר המלחמה.
עם כניסתו לתפקיד מפקד 669, החל סא"ל מ' לפעול במטרה "לקחת את היחידה למקומות נוספים", לדבריו, "השינוי העיקרי נוגע לחינוך הלוחם ולתפיסה של מה אנחנו כיחידה צריכים לדעת לעשות", מסביר סא"ל מ', "הדבר גם משליך על האמל"ח שאנחנו רוכשים, ובעיקר על סוג המתארים עליהם אנו עובדים. כתוצאה מכך, אנחנו מתאמנים הרבה יותר בלילות, הרבה יותר עם מסוקים, ומעט פחות במתארים אזרחיים ונטולי איום".

נוחתים בשדה חדש

התהליכים ביחידה, שהונהגו בידי מפקדה עם כניסתו לתפקיד ונושאים לא אחת פרי בדמות הצלת חיי אדם, זכו בשבוע שעבר להוקרה מכובדת: פרס הרמטכ"ל ליחידה מצטיינת. "העובדה שהיחידה קיבלה צל"ש ממפקד חיל האוויר לא גרמה לנו לנוח על זרי הדפנה, אלא להיפך. על זה, בעצם, אנחנו מקבלים את תעודת ההצטיינות מהרמטכ"ל", הוא ממשיך, "השינוי שעשינו הוא גם תודעתי ונוגע לדרך בה אפשר להשתמש בכלי הזה שנקרא 669, שהוא עדיין רחוק ממיצוי".
אך מעבר להשפעות על החשיבה והמנטליות של הלוחמים רואה מפקד היחידה חשיבות עצומה במה שמתבצע מעשית בשטח, וביכולת של לוחמי היחידה להתפתח. "אם, למשל, יש צורך להקים מחלקות ייעודיות שיטפלו ספציפית בתחום הלוחמה אז אני אשלח לוחמים לקורסים ייעודיים, ואחרי שהם יחזרו ליחידה הם יקימו מחלקה בתחום. בנוסף, אנחנו מתחילים להכשיר את עצמנו בתחומים בהם היינו מקבלים בעבר שירותים מיחידות אחרות".
מלבד עניין הכשרת הלוחמים, מתמודדים ביחידה עם שיקולים רבים הנוגעים לתפקוד בשטח, ולהם חשיבות מכרעת בהצלחת המשימות. "יש כאן קבוצה גדולה מאוד של כמה עשרות רופאים, פרמדיקים וחובשים במילואים שצריך לחשוב לאיזה מקומות הם נכנסים, איך נדרש מהם לפעול בתוך המסוק, איך הם יורדים במתאר מסוים, ולאילו מתארים עלינו לאמן אותם", הוא מוסיף, "האם לעבוד עם מכשירים לראיית לילה או לפעול רק ביום, האם להשתמש בשכפ"צים המפריעים לעבודתם הרפואית וכולי. מדובר בשפה שונה לחלוטין ממה שהורגלנו כאן, משום שרוב המתארים שהתאמנו עליהם היו אזרחיים, וזה לקח אותנו למקומות שבהם איבדנו טיפה את המיקוד. היום אנחנו מבינים שאם נתעסק במתארים היותר מורכבים מבצעית, נדע לפעול גם במתארים האזרחיים הרבה יותר טוב. וזה בעצם השינוי הגדול".
נדבך נוסף בתהליך לייעול ולשיפור תפקוד היחידה נוגע לשימוש בכוח המילואים בצורה מוכוונת מטרה ויסודית יותר, מכפי שהונהג לפני כן. "החלטנו לעבוד עם אנשי המילואים אחרת, באופן ממוקד יותר לצרכים, משום שבסופו של דבר זו אוכלוסייה המגיעה לכאן לפרקי זמן קצרים של מילואים לאחר הכשרה קצרה", מבהיר סא"ל מ', "אנחנו מקבלים ליחידה רופא בן 35 או 40, וזו הפעם הראשונה שהוא דורך ביחידה הזאת. במקביל, אנחנו מגייסים נער, מגדלים אותו ומחנכים אותו מכלום במשך שנה וחצי-שנתיים, והצוות הרפואי נדרש לבצע בדיוק את אותו המתאר".

מה עושים? איך מעבירים את ההכשרה והידע לרופאים?
"ביצענו כל מיני תהליכים ארגוניים מסובכים, אבל הצורך המבצעי שלהם היה ברור ואנשים השלימו עם זה", הוא קובע, "למשל, לקחנו קבוצת לוחמים במילואים והפכנו את כולם לחובשים-לוחמים במילואים. התהליך היה קשה להם בהיבט האישי, כי בעצם הפכנו אותם להיות אחראים על הצד הרפואי במקום על הצד של הלחימה והחילוץ, ומבחינתם זו איזושהי פגיעה. אבל ברגע שהבנו שאם נחבר את שתי המשפחות האלה ביחד הם ידעו לבצע את המשימה הרבה יותר טוב בשטח, היה ברור שהתהליך הזה הוא מחויב המציאות. השינויים האלה נוגעים לכל היחידה על כל רבדיה. למעשה, אנחנו מנצלים את יתרונם היחסי כלוחמים, ומחזקים את היכולות המבצעיות של הצוות".

כמו כל גדס"ר

יחידה 669 הינה אחת מארבע יחידות העלית של צה"ל, ומסלול הכשרת הלוחם בה הוא מהמקיפים והארוכים בצבא. במהלך המסלול עובר החייל קורסים כמעט בכל סביבה אפשרית, ביניהם, קורס צניחה, קורס צלילה, קורס חובשים קרביים, אימוני מסוקים ואימוני חילוץ שונים. אך ההכשרה הבסיסית ביותר, הטירונות, אינה מועברת במיוחד לחיילי יחידת העילית, אלא נערכת יחד עם לוחמי חטיבת גבעתי בבא"ח גבעתי, שממוקם בקציעות. סא"ל מ' מוצא בכך יתרונות אדירים. "אני חושב שהבסיס של הלוחם משותף לכל אחד מחיילי צה"ל", הוא חורץ, "אני גם חושב שנכון שלוחם מיחידות מיוחדות לא יגדל באיזה "מגדל שן". שלא יחשוב שהוא כזה "אינטיליגנט" שלא מלכלך את הידיים, ושלא מכיר את הצבא על כל רבדיו. הוא צריך לדעת שיש גם צבא גדול ואחר  לא פחות טוב ממנו, ולא לחיות רק בבועה שלו".
ובאמת, מפקד 669 מאמין בלשפשף את חייליו ולחשוף אותם לפעילויות הצבאיות שנועדו דווקא יותר לגדודים הסדירים ופחות ליחידות המיוחדות. "אנחנו עושים ביוזמתנו הרבה תעסוקות בשטחים, והלוחמים מבצעים מעצרים, ממש כמו כל גדס"ר", אומר סא"ל מ', "כל זה נעשה מתוך כוונה לחכך את האנשים, לאמן אותם, ולא פחות חשוב, שישאו בנטל של כל הצבא גם מהבחינה הערכית". משימות, בכל אופן, לא חסרות ליחידה, בייחוד לאור העובדה שיחידת 669 אמונה גם על חילוץ של אוכלוסיות אזרחיות, וצרות בחבל הארץ הישראלי הן מצרך מבוקש.
סא"ל מ' לא מבדיל בין חילוץ לחילוץ. "אתה מזנק לאירוע ולא מעניין אותך מי הזניק, את מי אתה מחלץ ומי נמצא בקצה - אתה עושה הכול בדיוק כמו שלמדת", הוא פוסק, "זה לא משנה אם זה אזרח או חייל, המשימה היא הצלת חיים. בדבר הזה לא היה שום שינוי, ולהיפך, אנחנו מסתכלים על המתארים האלה כיתרון יחסי הממצה את היכולות שלנו. אנחנו מביאים את הידע, את הניסיון ואת האנשים הכי טובים, ועושים הכי טוב שאפשר. ולמרות שאחרי המלחמה התחלנו לתרגל יותר את הצד הצבאי, זה לא הפחית כלל את המסירות שלנו לעבודה האזרחית".
עם זאת, פעולותיה של היחידה לא מסתכמות בחילוץ רועי צאן או מטיילים שהלכו לאיבוד, ומבצעים מיוחדים בסביבות לחימה צפופות וסבוכות מקפיצים את לוחמי היחידה על הרגליים, או יותר נכון, על המסוקים. היחידה נדרשת לחדור לזירות לחימה קשות, לעיתים תחת סיכון ממשי ללוחמים, והכל על מנת לחלץ את מי שצריך מעורף האויב. ככל שזירת הלחימה מתפתחת ניתן רק לשאול כיצד ניתן להתכונן לעימות העתיד לבוא.
"השיטה אומרת שאנחנו מאמנים את האנשים שלנו למתאר הקיצון", מסביר סא"ל מ', "אני תמיד אומר לאנשים שאני מצפה מהם שיידעו להלחם בפאתי כפר, לחלץ מפאתי כפר, וליישם בשטח את הדברים שאנחנו מאמנים אותו אליהם. אז בגדול, האימונים מבוססים סביב המתאר הקרבי המורכב ביותר. כמו כן, אחרי המלחמה הבנו שהאתגר הבא יהיה כנראה מורכב יותר, ובעצם לקחנו מספר נושאים גדול, הקמנו צוותי עבודה וכל אחד מהם התעסק בנושא מסוים, והכל בשילוב אנשי המילואים. בעצם, כמעט כל הצוותים מומשו הלכה למעשה בתרגולות, בציוד, ובטכניקת העבודה. זהו, למעשה, התהליך הגדול הקשור לחילוץ הקרבי שביצענו".

הכי טוב שאני יכול

כחלק מפעילותה השוטפת של היחידה נוצרו שיתופי פעולה בינה ובין דומות לה בחו"ל. עם זאת, טוען סא"ל מ' כי קיים הבדל ניכר בין יחידת החילוץ הקרבי בהיטס הצה"לית לבין היחידות מחו"ל "שמתמחות רק בחילוץ, ומשופעות במשאבים רבים". על גישור פערים אלו עמל מפקד 669 ללא ליאות, ומתנחם בכך שחלק מהאתגר "זה לראות שאתה מצליח להתקדם למרות המשאבים הדלים יחסית". בנוסף, קיימת גם העברת ידע בין יחידות צה"ל. "אנחנו משתפים בידע, ונעזרים בידע של יחידות אחרות. בתחום החילוץ כנראה שיש הרבה מה ללמוד מאיתנו אבל בתחומים אחרים יש לנו גם מה ללמוד מיחידות אחרות", הוא אומר, "עובר הזמן והאגו נהיה בריא יותר, לפחות בהשוואה למצב כשאני התגייסתי. אני לא אגיד שזה מושלם, אבל זה הרבה יותר טוב מבעבר ופחות מסוגר. כל מפקדי היחידות מבינים היום שלא להיעזר בידע של אחרים זה פשוט חוסר ניצול של משאב ידע יקר".
בנוסף לטיפוח קשרי הפנים והחוץ רואה מפקד 669 בעצם היותה של יחידתו בעיקר מגיבה ולא יוזמת, חיסרון הנוגס בהתפתחותה ועל כן הוא הציב לעצמו אתגר נוסף: "לנסות ולשמר שיגרה מבצעית חיה ונושמת". סא"ל מ' אומר כי "ברגע שיחידה רק מגיבה לאירועים ולא יוזמת אותם אז סם החיים שלה חסר. וסם החיים של יחידה צבאית הוא האויב, כי הוא זה שבעצם גורם לה להתפתח. זה כמו בשח-מט. האויב עושה מהלך ואז אתה מגיב ומשתכלל. ועל זה אני עמל רוב הזמן- לראות איך אנחנו מתקדמים ומשתפרים. בסופו של דבר, אנחנו רוצים שאנשים ירגישו מסופקים ומרוצים מאיפה שהם משרתים".
סא"ל מ' מעניק את מלוא הקרדיט לכל מי שהחליט להתגייס ולהגיע ליחידה, "כי להתגייס בימינו זה כבר לא דבר טריוויאלי", כדבריו. עם זאת, הוא מייחס חשיבות מכרעת לכך שכל אחד מאלה שמשרתים ביחידה ישכיל לתרום את המירב ויבין את חשיבות תרומתו. "לתת להם את הסיפוק בצד המבצעי זה אחד האתגרים הגדולים שלי כמפקד היחידה", הוא מדגיש.
"כי בסוף כשמסתכלים על האחוזים, והלוחם רואה שחלק ניכר מהעבודה שלו נוגע לאוכלוסיה אזרחית, הוא יכול לשאול את עצמו: 'מה, בשביל זה התגייסתי?'. כמובן שכשמתבגרים ומבינים את החשיבות שבהצלת חיי אדם הם רואים שאין דבר נשגב ונעלה מזה. קשה לבגר אותם טרם זמנם, אבל אנחנו עובדים על זה".