מגבלות ביטחון המידע שיצרו את "מגלן", הבת האהובה של המפקד שהולידה את "לוט"ם", החטיבה השמימית שהעלתה את "האריה המעופף" וגם: ראשי התיבות האלטרנטיביים של הקריה. כך נתקבעו שמותיהן היותר מקוריים של היחידות הצבאיות

בניגוד לדעה הרווחת, שמה של יחידת "מגלן" אינו מורכב מראשי תיבות. היחידה המובחרת זכתה בשמה בזכות עוף המגלן, כמצוין בהמנון היחידה: "בקול דממה בוטחת עם רדת ליל, יטרוף מגלן האש את טרפו". עם הקמתה בשנת 86', פנה מפקדה הראשון, סא"ל דני הרמן, לגורמים הרלוונטיים על מנת לקבוע את שמה של היחידה החדשה. "העבירו לי רשימה של שמות שאפשריים מבחינת הכללים הצבאיים של ביטחון שדה", נזכר היום הרמן, "ומגלן קפץ לי לעיניים מכמה סיבות: אחת, כי זו ציפור שהייתה מאוד נדירה בארץ אבל נקלטה והחלה מקננת בה, כלומר הצליחה להסתגל לחיים פה ובעצם להשתלב במדינה הצומחת. שתיים, כי יש לה יכולת להסתוות ולהיות צנועה, ומצד שני לדעת למצוא מזון ולא לחשוש, גם אם יש נוכחות של אנשים בסמוך לה. 'מגלן' היה שם שהתחבר לארץ, לדברים שמדברים אליי וגם מתאימים לאופי היחידה. האמת היא שהשם היה שייך ליחידה אחרת, אבל אחרי שהתעקשנו הוא אושר, והנה חלפו להן מאז 22 שנה. קיוויתי שהשם יתפוס, ואני שמח שהיחידה צמחה והתחזקה".
# בגדוד 12 של גולני, המכונה גם גדוד "ברק" (על שם המצביא התנ"כי ברק בן-אבינועם), הפלוגות "סוסי הפרא" ו"נשרי הפרא" תואמות את האתוס הצה"לי הקלאסי, אך "אווזי הפרא" נשמעת יותר כמו גרסת הסאטירה לכל העניין. למען האמת, דווקא האווזים היו הראשונים, ורק לאחריהם התפרעו יתר הפלוגות. מספרים שלוחמי רובאית ג' צפו בסוף שנות ה-80 בסרט מלחמה שגולל את סיפורה של יחידה בריטית בשם "אווזי הפרא", והחליטו לקרוא לפלוגה על שמה. עם זאת יש לציין, שלמרות האסוציאציה הראשונית, "אווזי הפרא" הוא בהחלט שם עם כבוד, שכן קצינים בכירים רבים עברו בשורותיה: הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, מפקד אוגדת עזה, תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, ומח"ט 300 היוצא, אל"ם אופק בוכריס. רבים, יש להניח, התגאו בשלב זה או אחר בקרבתם הבלתי אמצעית לנילס הולגרסון.
# מבצעית ב' של גדוד 13 בגולני (גדוד גדעון, על שם המצביא התנ"כי גדעון בן-יואש, שאת נחלתו תפס הגדוד בראשיתו) היא פלוגת "קופי הדממה". סגן מפקד הפלוגה, סגן רון דמרי, מספר שמקור השם בייעוד הפלוגה - שילוב בין אנשי הדממה לקופי טרור - לוחמים פורצים המומחים בטיפוס, בגלישה ובסנפלינג, שנכנסים דרך חלונות ופתחים צרים אחרים, עד להגעה ליעד. "עושים דברים בשקט ומצליחים בהכל, בלי בלגנים וווסאח", מסביר דמרי. בימים עברו התגאתה הפלוגה בפסל של קוף ענק. הפסל הלך, בהוראת המח"ט, אבל הכבוד נשאר.
# לצד השמות הבומבסטיים המבטיחים לנו כי לוחמינו דומים לחיה טורפת, מתבלטים כאלה שיכולים להעביר לחבריהם שיעור בענווה. משהורגלנו כבר ל"עוצבת האש", "עוצבת געש" ו"עוצבת הפלדה" - מופיעה לה לפתע "עוצבת הזקן", חטיבת מילואים שנקראה על שמו של האלוף יצחק שדה, ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, שפיקד על חטיבת השריון הראשונה בצה"ל וכונה "הזקן". "זה שם קצת בעייתי", מודה בחיוך אל"ם ישראל דניאלי, מפקד החטיבה הנוכחי, "ולכן אני מסתייג ממנו, כי מה זה 'הזקן'? אנחנו צעירים! צריך שם קצת יותר דינמי, פחות עייף, אבל המורשת מחייבת. החטיבה גם שמרה על המספר של החטיבה הראשונה ויש הרבה כבוד והערכה לעבר המפואר הזה, לרבות היכרות מעמיקה עם המשפחה של שדה ז"ל -  הילדים, הנכדים, כולם".
# לעתים שמה של יחידה, מפורסמת ככל שתהיה, יישאר לנצח כתעלומה. נ', לוחם "דובדבן", מספר שאפילו בכירי היחידה לא יודעים בוודאות מהו מקור שמה. ניחושים יש, כרגיל, בשפע: אדום כצבע כומתת הצנחנים ונעליה - סימן לגיבוש המשותף לשתי היחידות; העובדה שלוחמיה תמיד עובדים בזוגות; או אולי בכלל היותה כה מובחרת, בסימן הדובדבן שבקצפת.
# בצה"ל מחבבים, כידוע, ראשי תיבות. שמה של "לוט"ם", היחידה לתקשוב ולטכנולוגיות המידע המשתייכת לאגף התקשוב, הוא בעיקר סוג של תירוץ לקרוא ליחידה בשם בתו של מפקדה הראשון, תא"ל יהוא אבן-זהב. לאחר שנבחר השם, הולבשו עליו ראשי התיבות, גם אם התוצאה מאולצת מעט. גם לסיירת המובחרת של גולני, "אגוז", ראשי תיבות שנכפו במיוחד. השם נבחר במקור בשל צבעו של האגוז, שתואם את הכומתה החומה של החטיבה, ומכיוון שהוא קשה לפיצוח. אנטי גרילה ולוחמה זעירה? רק בונוס.
# גדוד 605 של חיל ההנדסה חב את שמו - "המח"ץ", לתקופה שבין מלחמת ששת הימים לשנת 78', בה היה אמון על אמנות הצליחה. ראשי התיבות שלו, בהתאם, הם "הבקעה, מיקוש, חבלה וצליחה". "אנחנו ממשיכים את המסורת ומאוד גאים בשם", מספר המג"ד, סא"ל דיוויד סולומון, "בסמל הגדוד עוד נשאר הצבע הכחול כזכר לצליחת מעברי המים הרחבים, וזה מזכיר לנו את ההיסטוריה, מאיפה באנו".
# "טייסת הפטישים", טייסת מטוסי הקרב מבסיס חצרים של חיל האוויר, אליה השתייך גם הנווט השבוי רון ארד, קיבלה את שמה בעקבות הסמל שאימצה עוד קודם לכן - פטיש שסימל את כתישת המטרות.
# "טייסת העטלף" מבסיס הכחולים ברמון, קיבלה את סיסמתה: "ביום, בליל ובערפל" לזכר ימיו הקשים אך הנחושים של מייסדה, יואש צידון, בליווי ספינות המעפילים לפני קום המדינה. המוטו של הטייסת מבטיח, בהתאם, כי "ביום, בלילה ובערפל, אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל". מרגיע למדי, שכן לעתים, בימים עמוסים במיוחד, מרוב ציפורים אי-אפשר לראות את הקרקע. ואם בהיגיון עסקינן, אז אף על פי ששמות כמו "טייסת אבירי הצפון" ו"טייסת אבירי הזנב הכפול" עוד מעלים חיוך קל (שכן טייסים עדיין נתפסים במחוזותינו כסוג של אבירים על מטוס לבן), דומה כי ב"טייסת אבירי הציפור הצהובה" וב"טייסת אבירי הזנב הכתום" היה מי שלקח את כל העסק צעד אחד רחוק מדי.
# החיל האמון על הגנת שמי ישראל לא עצר, מתברר, במבצר המעופף, ויצר סוג של גן חיות אלטרנטיבי בשמי ארצנו: לצד "טייסת הנמר המעופף", ששאלה את שמה מטייסת אמריקאית, דואות להן בשלווה גם "טייסת הגמל המעופף" ו"טייסת הפיל המעופף", שמי ייתן ולא יעופפו על ראשנו. ככל הנראה, גן החיות של זרוע האוויר והחלל לא נועל את שעריו בפני פילים, אף שלא התמקצעו בתעופה, ולראיה "טייסת הפילים" מבסיס לוד. לתשומת לבו של הקורא דמבו, שיכול בזאת להפסיק לאמץ את אוזניו. אחד ממפקדיה הראשונים של הטייסת, אגב, העניק לה שם התואם לסמל המשפחתי שלו - פיל.
# גם בבית-הספר למ"כים ולמקצועות החי"ר (ביסלמ"ח) לא מוותרים על חלום הילדות לעוף לעבר האופק הנפרש. לגדודים "אריות המדבר" ו"שועלי שמשון" יש אמנם שמות מעט יותר קונבנציונליים, אבל מפקד גדוד "האריה המעופף" שלצדם, סא"ל יוסי כהן, מבטיח ש"אנחנו מעופפים כמובן מעל כולם". עם זאת, מקור השם נעוץ בכלל בתפקידו המקורי של הגדוד, שהכשיר בעבר רק את מפקדיה הצעירים של חטיבת הצנחנים, ולכן כיוון לשמים.

למען השם!
השמות הלא רשמיים שדבקו במהלך השנים ביחידות ומשלבים, כמיטב הפולקלור, גנאי עם הומור

במרוצת השנים השתרשה בקרב החי"רניקים החלוקה העממית של גדודי החטיבה הירוקה. כך התקבלו הנח"ל המוצנח ("בזלת"), המוצלח ("גרניט") והמוזנח ("שחם").
יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669) היא בכלל "שש בש תשע", על שום השעות הרבות בין החילוצים, שמעבירים, על-פי האגדה, לוחמיה בעזרת המשחק הפופולרי.
גדוד 890 של הצנחנים ("אפעה") הפך בשפת הרחוב ל"שמונה מאות טיפשים" או "גולני מוצנח". ובמסגרת היריבות רבת השנים, גם גדוד 202 של האדומים ("צפע") מכונה "האפסנאות המוצנחת", כי "מאתיים יורים ושניים פוגעים".
גדוד "צבר" של גבעתי הוא "צבר דפ"ר", ולוחמי גבעתי הם, על-פי הפולקלור כמובן, "גברים בלי עתיד תקועים יחד".
לוחמי מגלן, שלא ידעו מה מקור השם בו הם מתהדרים, העדיפו לעסוק בפירוש עצמי. כך נוצרו: "מקור גאווה לעם נלחם", "מעבר גבול למטרות נועזות", "מורל גבוה לשירות נעים", "מגנט גברי לבני נעורים" וגם: "מבט גברי לוכד נשים".
שריונרים שבוזים המציאו את "שבת ראשונה יוצאים והשאר נשארים", גולני זה "גברים ונשים לא נפגשים יותר" (המהדרין משלימים ל"גולני שלי" בעזרת "שלום לך, יקירתי").
ואילו לוחמי מג"ב מתהדרים בפירושים היצרתיים "מי גמר בית-ספר" וב"מטומטמים גם באזרחות", וגם הקריה זוכה למעט נחת עם "קמתי, ראיתי, יאללה הביתה".