צילום: יהונתן בן-דוד

בגיל 22, עם אלבום שני מצליח ולהיטים שמככבים ברדיו, מצא עצמו עידן יניב עומד בשלשות. המתנדב הכי מפורסם בצה"ל מתרגל לחלק חתימות בכניסה לחדר האוכל, מתמרן בין הפסטיגל להופעות במוצבים, וסולד מהקשר בין צבא ליחסי ציבור. בריאיון ראשון במדים הוא מספר על השנה שבדרך ומבהיר: "יכולתי לעשות מהגיוס קרנבל, אבל אני מכבד את הצבא"

כבר יותר מחודש שלעידן יניב יש דאגה אחת פחות. בימים בהם סלבריטאי ישראל חוששים מהפפראצי בים וחושבים פעמיים מה הכי שיק ללבוש למכולת, יניב נותר רגוע. בימים כתיקונם הייתה סוללה צמודה הכוללת הסטייליסט, מעצב שיער ואוחזת פן תורנית, מקבלת את ההחלטה בקשר לתלבושת של הזמר, אלא שבאחרונה התמונה השתנתה. "זו הפעם הראשונה שאני עולה להופיע בראש שקט", צוחק יניב, "הפעם הראשונה שאני לא חושב מראש מה ללבוש להופעה - יש לי את הלבוש הקבוע וככה אני עולה".
הבגד הקבוע, איתו ינוע טוראי יניב לאורך כל השנה הקרובה, הוא זוג מדי זית, מלווים בכומתת בקו"ם לתפארת ותג של חיל החינוך והנוער. המלתחה החדשה של הכוכב, שהתגייס בספטמבר לצה"ל, תלווה אותו בחזרות, בטקסים ובהופעות מול חיילים. "ובכל זאת", הוא מודה כמי שהיטיב כבר להפנים את ההיררכיה הצבאית, "זה שאני יודע מראש מה ללבוש, עדיין לא חוסך לי זמן, וההתארגנות עם המדים בבוקר עוד לא הולכת מהר. צעיר שכמוני".
בכל זאת שוק
למרות החיוך התמידי, שכמעט הפך לסמלו המסחרי, בדקות שלפני העלייה לבמה הלחץ ניכר על פניו. הוא עומד בשקט בפינת האולם של בית-הספר למנהיגות בנתניה, מהנהן למי שהספיק לזהות את פרצופו ומנסה לעכל שעוד מספר דקות תחל הופעתו הראשונה בירוק. רק כשהוא עולה לבמה - בלא מקהלת ליווי מפוארת או תפאורות ענק - ומתחיל לשיר, נדמה שנשבר הקרח ויניב מצליח לסחוף אחריו גם את המאופקים שבקצינים. "לפני השיר הבא אני חייב להגיד משהו", הוא מישיר מבט אל הקהל ומחייך, "למרות שיש לי רק עוד שיר אחד, זו ההופעה הראשונה שלי במדים ואני מאוד גאה. הגיע הזמן, לא?" גל של מחיאות כפיים, חזק אפילו יותר מזה שנשמע בעקבות השיר הראשון, ממלא את האולם.
"באותו טקס הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שאני עולה על במה", משחזר יניב, "גם בהופעה השנייה, התרגשתי לא פחות. אז גם ישבו בקהל גורמים שונים באכ"א שעזרו לי לקדם את עניין הגיוס".
טוראי עידן יניב (22) עבר את יום החיול פעמיים: כבר לפני ארבע שנים, כשסיים את לימודיו בתיכון ועמד להתחיל ללמוד הנדסאות תוכנה כשוחר (שממשיך ללימודי י"ג-י"ד), הגיעה שעתו להתייצב בבקו"ם. "זה לא כמו עתודה, שהצבא מממן את הלימודים", הוא מסביר, "אתה הולך ללמוד והצבא פשוט דוחה לך את השירות. לכן גם אני התייצבתי כדי לעבור יום חיול כמו כולם, וקיבלתי מספר אישי, מדים וחיסונים. בסוף היום הקריאו את השמות של העתודאים, ואני ביניהם, ואמרו: 'אתם הולכים הביתה ללמוד, וכל השאר עולים לאוטובוסים'. דחיתי את הגיוס בשנתיים, ובמהלך הלימודים התגלו אצלי בעיות רפואיות ושוחררתי לחלוטין משירות. אבל כבר באותו הרגע היה לי ברור שמתישהו אני אתגייס. כבר למחרת בבוקר אמרתי: 'אני רוצה להתנדב, לא משנה מה', והתחלתי לקדם את תהליך החזרה לשירות".
אלא שהעתודאי של אותה שנה, לא היה כוכב הזמר של שנתיים לאחר מכן. השוחר להנדסאות תוכנה צבר תאוצה במהירות והפך, בתוך זמן קצר, לאחד הזמרים המושמעים והאהודים בישראל. מאותו רגע היה ברור כי ההליך הביורוקרטי הממושך שמלווה בדרך כלל את המתנדבים לשירות, יהיה סבוך הרבה יותר במקרה הזה. לאחר כמעט שנתיים של התדיינות, שכללה אין ספור ישיבות, ועדות רפואיות, אישורים ובדיקות, התרצו שני הצדדים והסכימו על גיוס תקני לשנה - כזמר צבאי ולא במקצוע שרכש. בכל זאת, אף אחד ממנהליו של הזמר לא רצה לגדוע קריירה בנסיקה לטובת שירות - מבטיח ככל שיהיה - כהנדסאי.
התגייסת שנתיים אחרי סיום מסלול השוחרות. עד כדי כך היה חשוב לך להילחם על הצבא?
"זו לא הייתה מלחמה", משיב יניב, "זה היה הרצון הזה שמתישהו בחיים יהיה לי פרק זמן שבו אתן את כל מה שיש בי, בעיקר במה שצה"ל חושב שאני עושה הכי טוב. כנראה בגלל שיש לי ידיים שמאליות, הציבו אותי להופיע מול חיילים, לעשות להם שמח".
ב-4 בספטמבר מצא עצמו יניב מתייצב שוב בבקו"ם, מלווה - כמו כל חייל - בהוריו, בחברה ליאן ובכתב של גיא פינס. הפעם הוא עלה על האוטובוס ונסע לטירונות מתנדבים בבה"ד 7 בצריפין, במתכונת של לינה בבית ובלי ריצות. "הדבר הראשון שאמרתי למפקדים שלי הוא שאני לא מצפה לשום יחס מיוחד, אפילו להפך", הוא מגלה, "גם כשבבסיס רצו שאשיר את התקווה בטקס ההשבעה, אמרתי שאני רוצה לעמוד בשלשות כמו כולם".
וככה דמיינת את צה"ל?
"כן, כל החברים שלי כבר התגייסו ומרוב ששמעתי סיפורים, כבר ידעתי איך הכל עובד. אבל זה בכל זאת שוק, ונראה לי שכולם מקבלים את זה ככה. אני אדם ממושמע ולא מחפש לעשות בעיות, אבל עדיין פתאום צריך להגיד: 'כן המפקד' ו'הקשב המפקדת', לכל דבר שאתה עושה שמים לב, והכל חייב להיות בזמנים - למרות שגם העבודה שלי כזמר תלויה בזמנים. אם יש לי שלוש הופעות ביום, הן חייבות להתחיל ולהסתיים בשעה שנקבעה".
סבלת בטירונות מהטרדות?
"לא כל-כך. היו רגעים שרצו להצטלם איתי, או כאלה שביקשו שאחתום להם, ואז לשנייה אתה חוזר לראש של האדם האהוד והמפורסם. אבל רגע אחרי אתה קולט שבזמן שאתה עושה את זה, אתה מסודר בשלשות לחדר אוכל".

להיט פיגוז
יניב פרץ ללב המיינסטרים לפני כשנתיים, והתמקם היטב אי-שם בין קרן פלס לאייל גולן. המתכון היה פשוט: פזמון ים-תיכוני קליט ("כל הזמן אני חושב עליה") שיושמע בלופ אין סופי ברדיו ויסלול בקלילות את הדרך לפורומים באינטרנט ולגדוד צמוד של מעריצות קולניות. אלא שאז פרצה מלחמת לבנון השנייה וטרפה את הקלפים גם בעבור מי שהיה רחוק אז ממדים. "המלחמה הייתה הפריצה הגדולה הראשונה שלי, אבל גם תקופה מאוד לחוצה", הוא מודה, "נסעתי להופיע במקלטים, וכל יומיים הגענו לצפון באוטובוסים מלאים באמנים: ליצנים, סטנדאפיסטים וזמרים, שבאו לעשות שמח. היינו מופיעים 20 דקות בכל מקלט ואז נוסעים למקום אחר בליווי של משטרה ומג"ב.
"באחד הימים נסענו לכיוון כרמיאל", הוא נזכר, "ובאמצע הדרך פתאום עצרו אותנו וצעקו לרדת מהאוטובוסים. נשמעה אזעקה והורו לנו להיצמד לאוטובוסים, כולם נכנסו לפאניקה, ובסוף התברר שהטיל נפל 500 מטר מאחורינו. זה היה ממש מלחיץ, ואני זוכר שחשבתי שזה סיוט שזה מה שאנשים עוברים פה כל יום. בפעם אחרת, אני זוכר שהיו המון חיילים בכביש, אז עצרנו את האוטובוס, וככה, כשהם באמצע העניינים והבדיקות שלהם, הופענו מולם. זה היה הזוי".
למרות זאת, קשה לומר שהמלחמה פגעה בקריירה של הצעיר המבטיח. השיר הראשון ששחרר לתחנות הרדיו, והיטיב כנראה לתאר את תחושות הלוחמים בעומק לבנון, כבש את המצעדים והפך להמנון הלא-רשמי של המלחמה. "אחד הדברים שאני הכי זוכר מהמלחמה, זה ים של חיילים בכל מקום שמרימים את הסלולרי שלהם מולי, משמיעים לי את 'חושב עליה' וצועקים את המילים", הוא מספר. "היו חיילים שסיפרו לי שבטלפון האחרון שהרשו להם להרים לפני יציאה לפעילות, הם התקשרו לחברה או לאמא ושרו להן את המילים".
המלחמה הגבירה אצלך את הרצון ללבוש מדים?
"בטח. זו הייתה הנקודה שבה אמרתי: 'טוב, זה חייב לקרות, אני חייב להיות בצבא'. קודם כל כדי להרגיש שייך, ובעיקר בגלל מה שראיתי בצפון. היה לי ברור שאחרי השחרור הרפואי אני לא אלך לקרבי, אבל העובדה שאני אשים את המדים ואתרום במה שאני יודע לעשות הכי טוב, תהיה שווה את הכל".

לא הסתרתי כלום
ובכל זאת, הגיוס של יניב אינו מובן מאליו. הרבה קיטבגים חולקו מאז לבש סמ"ר (מיל') תום אבני מדים לראשונה, ובינתיים גבר המאבק בהשתמטות משירות. אמנים שהתרחקו ממדים לא הורשו להופיע בפני חיילים ואף בעשרות רשויות מקומיות, וכל כוכב נדרש לשלוף מספר אישי, להוכיח שירות צבאי ובמידת הצורך אף לעבור אחד כזה, גם אם זה בגיל 30. כך היה במקרה של הזמרת מאיה בוסקילה, שהתחיילה לפני כחצי שנה ונקלטה לשירות של ארבעה חודשים בלבד, באיחור של 12 שנה. "כנראה שזה מה שהיה נכון בשבילה", מתחמק הקולגה, "אני לא יודע מה עבר לה בראש, אבל אם היא החליטה שזה מה שהיא צריכה לעשות, אז שתעשה את זה".
זה בטח לא הזיק לדיסק החדש שלה שיצא בסמוך לפסטיבל הגיוס.
"אני לא יודע, וגם לא רוצה להיכנס לנושאים האלה, בטח לא לעניין של דיסקים, שזה לא קשור לצבא בכלל, אלא ליחסי ציבור של הדיסק עצמו. אני יודע את זה על עצמי: אם מחר אני אוציא די-וי-די, אני לא אגיד: 'אני מתגייס והוצאתי די-וי-די' - מה הקשר ביניהם? אנשים לא יקנו אותו כי התגייסתי לצבא".
לא הרגשת שאתה צריך להוכיח משהו?
"בחיים לא", הוא פוסק. "עשיתי את זה בשבילי ולא בשביל אף אחד אחר. יכולתי לעשות מהגיוס שלי קרנבל אחד גדול, ומן הסתם כל כלי התקשורת קפצו על העניין כשיצאה ההודעה שאני מתגייס, אבל לא עשיתי את זה בגלל העובדה שאני מכבד את המקום שאליו אני הולך. זה לא גן ילדים. אפילו שזו רק שנה ואני רק מתנדב, זה עדיין גיוס ואני עדיין חייל".
יהיה תמים לומר שהעובדה שלבשת מדים לא תתרום ליחסי הציבור שלך.
"ברור שאני מרוויח מזה, אבל צה"ל תורם לי ואני תורם לו. כשאני הולך להופיע מול חיילים, זה יעזור לי כי זה קהל שישתחרר מהצבא ויבוא לראות הופעות שלי. מצד שני, אלה חיילים שחוזרים הביתה פעם בשלושה שבועות ויש להם את ה'הזדמנות' שאני בא אליהם עד המוצב עם להקה ונותן להם הופעה כמו שצריך".
נדמה שיניב הצליח להלך בין הטיפות בתוך כל העליהום התקשורתי על המשתמטים. אחרי שהתקשורת העלתה אמנים אחרים לקורבן, יניב בסך הכל נדרש להתמודד שוב ושוב עם שאלות על תאריך הגיוס, אבל הוא כבר מזמן הפסיק להתרגש. "הצבא זה חלק מאוד מרכזי ואולי הכי מרכזי במדינה שלנו", הוא מסביר, "אז מה אתה מצפה, שלא ישאלו? שלא יבדקו ויחפשו? אז נתתי לאנשים לחפש, אני לא הסתרתי כלום. אבל לך תסביר לעיתונאים שבצבא יש ביורוקרטיה ואתה בתהליך עם צה"ל, ושזה דבר שלוקח זמן. מה לעשות, זו המסגרת, כל אחד עובר את זה וגם אני".

בסך הכל מפרגנים
בסיום הטירונות, שובץ טוראי יניב בענף התרבות במפקדת קצין החינוך והנוער הראשי. בימים אלה הוא עסוק בחזרות ובבניית הופעותיו השונות: אחת בליווי הרכב קאמרי של כלי מיתר, בעיקר לטקסים ולאירועים ממלכתיים, והשנייה -  הרכב של גיטרה, קלידים ודרבוקה, שילווה אותו בהופעות קטנות במוצבים. שתי התוכניות האמנותיות יחלו להתגלגל כבר בשבועות הקרובים, כמובן לצד הקריירה האזרחית שלא תוזנח לרגע.
חיילים רבים היו אולי מתחלפים איתו, אך יניב מעיד שהתפקיד שלו רחוק מלהיות סוגה בשושנים. "זה לא שירות של יומיים בשבוע וגם לא שירות קליל לגמרי", הוא מדגיש. "בטוח שיש אנשים שעוברים שירות צבאי הרבה יותר קשה ממני: יש לי חברים שהיו בגבעתי, בסיירת מטכ"ל ובחיל האוויר, וזו קריעת תחת, אבל זה השירות שלהם. הם היו מוכנים אליו, ידעו למה הם נכנסים ומה הדרישות מהם. אני לא יכולתי ללכת לגולני וזה הדבר שהכי התאים לי. נכון שזה לא שירות בתוך בסיס - ואני גם לא מגיע כל יום לבסיס - אבל גם לי יש את החזרות מהבוקר, שאני לא יודע מתי הן ייגמרו, ואין לי אישור לצאת עד שמסיימים. לפעמים גם יש הופעות שנקבעות מהיום למחר, או מהבוקר לאחר הצהריים".
ועדיין יהיו שיגידו שאתה לא עוד מספר אישי.
"אני לא מרגיש לא בנוח או שאני צריך להתנצל. מבחינתי, יש את המדים עליי ואני עושה את התפקיד שהכי נכון לי ולצבא. בצה"ל יש ים של תפקידים, ביניהם גם קלים משלי או עם פחות אחריות. תמיד בחיים יש יותר ופחות. בינתיים יש המון פרגון, אבל תמיד יהיו כאלה שיגידו: 'מה, זה צבא?' גם אם הייתי היום בממר"ם, היו אומרים 'למה אתה ג'ובניק ולא הלכת לקרבי?'"
גם בקריירה האזרחית יש לזמר הצעיר תוכניות גדולות: ביום גיוסו המחודש הוציא יניב די-וי-די של הופעתו החיה, ובמקביל לחזרות במדים הוא מתכונן גם למופע מעט גדול יותר - הפסטיגל המסורתי בחנוכה. "תהיה שנה מאוד אינטנסיבית, אני בטוח", הוא אומר, "יש הופעות, יצא לי שיר עם להקת 'הקינדרלעך', יש את החזרות לפסטיגל ואני גם עובד על אלבום חדש. אני משקיע את כל מה שיש לי גם בצבא וגם באזרחות. זה מצריך יותר אנרגיות, אבל ההשקעה תשתלם".

חושב על צה"ל?
מבחן הצעירות של טוראי עידן יניב

מה פירוש ראשי התיבות חי"ר?
"חיל רגלים".
פז"ם?
"זה פרק זמן, לא?" (התשובה הנכונה: פרק זמן מינימלי).
רנ"ג?
"רב-נגד".
פק"ל?
"זה...אה...פקודת משהו" (התשובה הנכונה: פקודת קבע לחייל).
בה"ד?
"בסיס הדרכה".
מטכ"ל?
"מטה כללי".
מלש"ב?
"יו, את זה אני יודע, באמת!... אוף, אני לא זוכר" (התשובה הנכונה: מועמד לשירות ביטחון).
רס"ל?
"רב-סמל".
קב"ן?
"קצין בריאות הנפש, או משהו כזה, לא?"
קל"ב?
"קרוב לבית. אבל תרשום גם "ממ"ם": מאה מטר מהבית".
###
ציון סופי: 7 מ-10 - טוב.
תגובת הנבחן: "אני מתנדב, אז יש לי הארכת זמן ללמוד את כל השאר".