צילום: יהונתן בן-דוד

ספק אם סא"ל אוהד נג'מה האמין שכך יגיע לתפקיד עליו חלם. בתום סערה בצה"ל ומחוצה לו, הוא הוזעק לקבל את הפיקוד על גדוד 9 של השריון במקומו של חברו הטוב - שהודח כיוון שלא חתר למגע מול מחבלים. בריאיון גלוי לב מהקו החדש בגזרת שקד, מסתייג מג"ד "עשת" מההתנהלות הציבורית סביב הפרשה, ומגלה איך השלים מהפך והוביל את חייליו להצטיינות בגזרת עזה

צריך לדעת לכבד

לפני שבעה חודשים, בשעות הצהריים המאוחרות של ה-9 באפריל, חדרו שישה מחבלים חמושים למסוף הדלקים שבנחל עוז. המחבלים חצו את הגדר, ירו מנשק קל לעבר העובדים במסוף, והרגו שניים מהם - לב צ'רניאק (53) ואולג ליפסון (37). 
מפרטי התחקיר שנערך לאחר מכן עלה כי הכוח בפיקודו של המג"ד ברנס, ששהה במרחק של כ-150 מטרים ממסוף הדלקים, התמהמה בכל הקשור למרדף אחר החוליה והמתין לטנק נוסף שיגיע לשטח - זאת אף על פי שהיה באותה עת באזור. כתוצאה מכך, הצליחה חוליית המחבלים להימלט בחזרה לתוך שטח רצועת עזה, למעט פציעה קלה של אחד מחבריה. רובם, אגב, חוסלו מאוחר יותר בשורה של תקיפות מן האוויר ומן הקרקע. 
הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, אימץ את המלצות מפקד פיקוד הדרום ומפקד פיקוד המרכז שבחנו את המקרה, והחליט כי סא"ל ברנס יודח מתפקידו לאלתר, כיוון שלא הביא לסיום האירוע כמצופה ממפקד גדוד בצה"ל. רק חודשיים קודם לכן הודחו בפיקוד הדרום שני קצינים זוטרים - אחד מפקד פלוגה והשני מפקד מחלקה מחטיבת גבעתי, כיוון שלא חתרו למגע עם מחבלים. בהודעה שפרסם דובר צה"ל לאחר ההדחה האחרונה, נמסר כי הרמטכ"ל הדגיש בשיחתו עם המג"ד את ערך המקצועיות והחתירה למגע ולניצחון.
"לא הייתי מעורב בכל פרטי התחקיר, אבל ממה שאני יודע, המפקדים הבכירים עשו את עבודתם ותחקרו את הפרשה היטב", מסביר סא"ל נג'מה, אך בפיו גם ביקורת הנוגעת למחול השדים שהתחולל סביב שלבי ההדחה. לדעתו, לקודמו נגרם עוול בפרהסיה. "אני חושב שזה לא בסדר באופן שבו העניין פגע ביאיר כאדם פרטי", הוא מוחה, "הוא לא נשאר מג"ד 9 לאורך זמן; מהר מאוד הוא חזר להיות יאיר ברנס. אני יודע שזה פגע בו באופן אישי: אשתו ילדה באותה תקופה וזה תפס אותו בחדר לידה - מצב לא נעים. אדם עשה טעות ולא הצליח באירוע מסוים. אז בסדר, עושים תחקיר, קובעים עונש, אבל צריך לדעת לשמור עליו מפני החברה ומאלו שלא מצויים בסוד הדברים ומכפישים סתם, כמו חלק מהפרסומים בתקשורת. הרי אפשר לבצע הליכים קשים כאלה גם בצורה מכובדת, עם הרבה הערכה לכל מה שהוא עשה לפני ויעשה אחרי". 
אף שהוא לא מודה בכך, ניכר כי נג'מה סולד מהאופן שבו החליף את עמיתו. משל נכנס למכונית תקועה בשולי הדרך, שיחק קצת עם המפתח ונסע לדרכו, משאיר את בעל הרכב לצעידה. "מאוד לא נעים להיכנס לתפקיד בכזאת סיטואציה, כי יאיר הוא קודם כל חבר ומפקד מצוין", הוא מציין. "אני מכיר אותו שנים רבות, ואפילו עוד כששירתתי בצאלים קפצתי לבקר אותו באחד המבצעים שלו. מצד שני, האירוע עצמו קרה, נגמר ונחתם, ואין לי מה להוסיף. אני חושב שהיתרון בעזה הוא בזה שהעבודה שם כל-כך אינטנסיבית, שאין זמן לשקוע במחשבות".

בחזרה לשגרה

סא"ל אוהד נג'מה נחת במאי האחרון היישר לביצה העזתית, שלא מאירה פנים גם למי שזהו תפקידו הראשון כמג"ד. עם זאת, הוא הקפיד שלא להסתנוור מהמעמד, וללא שום שיחת פתיחה עם חייליו, יצא לנוהל קרב עם פקודים שטרם הכיר. "אין ברירה", הוא מסביר, "הכל בנוי על האמון בין מפקדים לחייליהם - אחרת היינו צריכים להיות כל הזמן בעמדה, בלי לישון או לצאת הביתה. צריך לדעת להדריך, ללמד, לחנוך את המפקדים תחתיך ולתת להם לעשות - וגם לטעות. יש טעויות שאתה מוכן לשלם את המחיר עליהן, ויש טעויות שלא".
טעויות כמו סעיף ה"אי-חתירה למגע" שדבק בגדוד?
"אני לא חושב שיש בגדוד בעיה של חוסר חתירה למגע. לפי דעתי, גם ליאיר אין בעיה כזאת - זה היה פשוט מקרה נקודתי, שאי-אפשר להסביר אותו. אני גם לא יודע לומר אם הייתי נוהג אחרת במקומו. צריך להבין שאי-אפשר לנחש איך היית מתנהג בסיטואציה של קרב. אתה תעשה מה שתעשה, ולכן אתה מתרגל ומתאמן בלי סוף בדיוק בשביל שבע הדקות האלה. החל מהרגע שאתה מתגייס ועד שאתה הופך לרמטכ"ל, אתה מתאמן כדי לקבל החלטות ברגעים קשים, ולפעמים גם משלם עליהן מחיר".
אולי היה צורך שתבהיר את זה לחיילי הגדוד -שהאשמה לא בהם. 
"החיילים יודעים את זה, הגדוד הרג הכי הרבה מחבלים בעזה באותה תקופה. מבחינתי, הכניסה הכי נכונה לתפקיד הייתה בחזרה לשגרה, ובדאגה לכך  שהאינטנסיביות המבצעית לא תפחת ואף תעלה - בייחוד של המפג"ד, כי החבר'ה שם היו הכי קרובים למג"ד הקודם, והם אלה שספגו את המכה העיקרית. המטרה שלי הייתה פשוט לתת גז, כדי שכולם יתאוששו במהרה".

חופש פעולה מבצעי

הדחתו של סא"ל ברנס מתפקידו, תפסה את גדוד "עשת" באחת מהגזרות החמות ביותר ברצועה, עם חוליות של משגרי קסאמים וניסיונות חדירה לשטח ישראל. במצב הזה הוחלט למנות את סא"ל נג'מה - אז רע"ן שריון במרכז הלאומי לאימוני יבשה (מל"י) וחסר ניסיון עדיין כמג"ד, לפיקוד על גדוד עם עבר מפואר אך עם הווה שנוי במחלוקת. "תפקיד המג"ד הוא חלום שלי כבר הרבה שנים", הוא מודה, "אין מפקד בצה"ל שלא היה רוצה להיות מג"ד - זה השיא. העוצמה של צה"ל נמצאת בגדודים, לא באוגדות ולא בחטיבות. הגדודים הם אלה שמתחילים משהו ומסיימים אותו, והם עושים את זה גם ללא עזרתו של אף אחד".
חרף תנאי הפתיחה הקשים, ולמרות התהודה השלילית בה נקשר שמו של הגדוד, השלימו הלוחמים בפיקודו של נג'מה קו עטור שבחים: 40 מחבלים הרוגים בחצי שנה, מ"מ שהוכתר כמצטיין קצין השריון הראשי ותעודת הערכה מצד מפקד האוגדה. 
מדובר בצירוף מקרים או בתיעול נכון של מוטיבציה להוכיח אחרת? 
"השינויים בגדוד באו בעיקר במובן של פעילות מבצעית. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו יאיר עשה עבודה לא טובה, אבל שיניתי קצת את דפוסי הפעולה", מגלה נג'מה. "רשמנו כמה הצלחות אחרי שנכנסתי לתפקיד: הורדנו חוליית מרגמות וחוליית מניחי מטענים. אלה שניים-שלושה אירועים טובים שנתנו שקט מלמעלה ויצרו אמון מחודש בגדוד ובאנשיו. היחסים שלי עם המח"ט הגזרתי היו טובים מאוד, הוא סמך עליי והתיר לי חופש פעולה שהוליד פעילות מבצעית רבה יותר. יכולנו להיכנס ולצאת מהרצועה בכל פעם שנדרשנו".
איך זה התבטא מבחינת הקשר שלך עם הלוחמים בגדוד?
"בעיקר הגברתי את הפעילות המבצעית. הכנסתי את האנשים לנוהלי קרב, התחברתי טוב עד כמה שאפשר עם פלוגות החי"ר ועם הטנקים, והזרמתי קצת דם למערכת. אני לא יכול להעיד על עצמי, אבל אני חושב שבגזרה הורגש שיש בעל בית חדש, שאוהב פעילויות אחרות. זה לא שקודמי בתפקיד היה פחות טוב - הוא פשוט היה טיפוס אחר. בוא נגיד שראינו את הדברים בצורה שונה".
גם אחרים שמו לב לסגנון הפעילות החדש?
"הפעילות הייתה טובה, כולם אומרים. אבל להגיד לכם שקשנ"ר התקשר אליי ואמר לי שהיה לי קו טוב? אז לא, הוא לא התקשר. אבל אני לא צריך את החיזוקים האלה. אנחנו יודעים שאנחנו טובים, מח"ט 401 ומח"ט החטמ"ר - שהם המשפחה שלנו - יודעים שאנחנו טובים, אז זה אומר שאנחנו טובים".
אתה סבור שהקרדיט להצלחות שלכם היה גדל אם לא הייתם גדוד שריון שעשה קו מוצלח, אלא, נגיד, גדוד צנחנים? 
"אני לא יודע. לגדוד הזה יש היסטוריה לא פחות מפוארת מלגדוד 890. זה שיש להם כומתה אדומה? אז יש להם. אולי הבעיה נמצאת בי, אבל אני לא מחפש את הדברים האלה. אני צריך להיות ישר עם עצמי: אם החיילים שלי עשו עבודה טובה - אני משבח אותם, אם הם עשו עבודה גרועה, אני גם אומר להם. זה שאומרים לך 'כל הכבוד', זה נחמד וזה כיף לשמוע, אבל אסור לנו להיות בעננים - הרי כל רגע מישהו יכול לקפוץ לתוך יישוב ולבצע מסע הרג. את הטפיחה הרצינית ביותר על השכם נעשה בערב סיום הקו".

חכמים רק בעיתון

מעודד מהקו המוצלח בעזה ושופע כיסופים לרצועה, תופס עתה גדוד "עשת" את גזרת שקד שבשומרון. האיומים העיקריים בגזרה הזו - חדירה ליישובים יהודיים ופיגועים בצירים - לא מספקים את הלוחמים, שמבהירים ש"עם כל הכבוד לשקד, עזה זה לא". "אני לא מכיר לוחם בגדוד שלא רוצה להיתקל, שלא רוצה לחתור למגע, שלא רוצה לפגוש מחבלים ושלא רוצה לחסל אותם", מחזק המג"ד. "אם הוא עובר שלוש שנים משמימות, זה מתסכל אותו. כולנו מחפשים את האקשן, בייחוד כשאתה נלחם עם טנקים, והמכונה שאתה מעביר בתוכה כל-כך הרבה שעות, סוף-סוף יוצרת אפקט. הרי כמה כבר יוצא לנו לפעול עם טנקים? מעט מאוד. בשנת 2003 הפסיקו לעשות שימוש בטנקים בבט"ש, ומאז נשארה רק הפעילות בעזה. ועזה, זה פעם בכמה שנים".
אם יציעו לך, תרד עם הגדוד שוב לרצועה?
"בטח, אני אפילו אבקש את זה. אני לא מייחל למלחמה, אבל אם צריך להקפיץ איזשהו גדוד - שיבואו ויקפיצו אותי, פשוט כי עובדתית אנחנו הכי מנוסים בעזה: החל מהמג"ד וכלה בצוות הטנק - כולם היו בפנים. מחודש פברואר האחרון לא ירדנו מהטנקים - אין לזה אח ורע בכל חיל השריון. באחרונה אף השלמנו אימון ארוך ברמת הגולן, שהכשיר את הגדוד בעיקר לתרחישים של מלחמה כוללת, והיה מוצלח למדי".
איך שומרים על כשירות בגזרה שאין בה טנקים?
"קשה לשמור פה על הכשירות השריונאית, כי זה מעבר מנטלי מאוד רציני, מעזה לגזרת שקד. עד היום כשאני נמצא פה על הגדר ואני רואה חממות, אני לא מבין איך נותנים לאנשים לעבוד כל-כך קרוב לגדר - בעזה זה לא היה מתאפשר. לכן בשביל מי שלחם בעזה, המעבר הזה הוא בעייתי במיוחד". 
לסא"ל נג'מה יש גם השגות לגבי הדרך בה הוצג חיל השריון בשנתיים האחרונות, בייחוד בימי מלחמת לבנון השנייה. הלחימה רבת הנפגעים שניהל חיל השריון בדרום לבנון, העלתה מחדש את שאלת נחיצות הטנק בשדה הקרב. לוחמי גדוד 9 היו הראשונים שנכנסו ב-12 באוגוסט 2006 לקרב בסלוקי בדרום לבנון. המג"ד דאז, סא"ל אפי דפרין, שהוביל את כוחותיו לקרב, נפצע קשה ומאוחר יותר שב לפקד על הגדוד. תשעה מחיילי הגדוד קיבלו לאחר המלחמה צל"שים ועיטורים על אומץ הלב שגילו בקרב העקוב מדם בסלוקי. 
"כולם חכמים גדולים בעיתון, אבל אני רוצה לראות את כל אותם ציניקנים מנהלים לחימה ללא  טנקים", מלין נג'מה. "נכון, היו אירועים לא טובים במלחמה מבחינת השריון, אבל בדיוק באותה מידה היו גם אירועים לא טובים בחי"ר. אם מישהו כותב לפי רחשי ליבו שאחרי המלחמה השריון הפך להיות ככה וככה - אז אני לא אתווכח איתו, כי עם הרגשה אי-אפשר להתווכח - אבל מקצועית, הוא טועה. אני, את הדעות שלי שומר לעצמי".