התחלתי לצאת עם בחור חמוד מהבסיס. מה שמטריד אותי זה שאנחנו שונים לגמרי: הוא אוהב לצאת עם חברים, אני מעדיפה להישאר בבית ולקרוא ספר. הוא מצחיק, קליל ולוקח את החיים בקלות, אני כבדה ורצינית. השאלה היא- האם לקשר כזה יש סיכוי להחזיק לאורך זמן?

שונה יקרה,

כבר אמרו חכמים כי "ניגודים משלימים" . להערכתי, כל זמן שבמסגרת הזוגיות , למרות השונות, יש מקום לכל אחד מכם עם העדפותיו וצרכיו תוך מתן כבוד הדדי והכרה בזכותו של האחר/ת להיות שונה– אין מקום לדאגה. אם הקלילות שלו וחבריו הרבים פסולים בעינייך, או סימן לחוסר רצינות או חסרים אחרים, או אם רצינותך, אהבת הספרים והעדפותייך פסולים בעיניו– אז אכן צפויים קשיים.

מאחר ובחרתם להיות יחד למרות הידיעה על היותכם שונים, אני מניחה כי אתם אוהבים זה את זה כפי שאתם. אם את תבלי קצת יותר ותתחברי לחלק הקליל בתוכך והוא יקרא קצת יותר או יתחבר לחלק רציני בתוכו– עדיין תהיו גם ביחד וגם כל אחד עם המיוחד לו.

איחולים להמשך חברות נהדרת.

החבר שלי מתכנן לנסוע לדרום אמריקה לטיול אחרי צבא. אני עדיין חיילת, כך שלא נתראה יותר מחצי שנה וזה קשה לי מאוד. איך מתגברים על הגעגועים והמרחק?

חיילת יקרה,

אכן, געגועים בפרידה ממושכת מבן זוג יכולים להיות תקופה לא פשוטה ומתסכלת. מפנייתך קשה לדעת כמה זמן אתם יחד, עד כמה הקשר עמוק (וזה לא תמיד קשור לכמה זמן אתם חברים), וכיצד חברך רואה את החברות ביניכם לאור נסיעתו. התשובות לשאלות אלו יכולות להשפיע על התשובה לשאלתך.

תקופה ארוכה של פרידה יכולה להעשיר את הקשר, וליצור איכויות חדשות שקשורות לצורך לתקשר בדרכים נוספות לאלו בהן תקשרתם עד לנסיעה. היא יכולה לאפשר לך הזדמנות לבדוק את איכות הקשר וכמה הוא חשוב עבורך (בהנחה שהקשר נמשך במהלך היעדרותו של החבר ואתם מתכננים לחזור להיות יחד), ויכולה לתת לך הזדמנות לבסס קשרים חברתיים עם ידידות וידידים שיקדישו לך קצת יותר תשומת לב והתייחסות ויקלו עלייך את תקופת הגעגוע עד שהחבר יחזור ממסעותיו.

נסיעות ארוכות יכולות להיות תקופה של שינוי גם עבור הנוסע, וגם עבור הנשאר– געגועים יכולים ליצור קירבה גדולה, אך גם תסכול וכעס שיוצרים את ההפך ומרחיקים. אני מניחה שהבחירה שלך (ושל החבר) להתמודד כך או אחרת- היא שתקבע!

אני עתודאי ורק עכשיו, בגיל 22, אני מתחיל את השירות הצבאי שלי. אני מאוד חושש שלא אצליח להתערות בחבר'ה בגלל הגיל שלי. יש לך איזו עצה?

עתודאי יקר ,

ממעט הפרטים שאתה מוסר לא ברור לאיזה מסלול אתה מתגייס. אם למסלול של עתודאים– הרי לא תהיה היחיד, ועוד חברים בסביבתך יהיו במצבך. אם הגיוס הוא גיוס רגיל, ותהיה עם חבר'ה צעירים ממך, ואפילו מפקדיך יהיו צעירים יותר, הרי זו הזדמנות נהדרת לראות את היתרון היחסי שלך.

אתה אחד מכולם אלא שהייתה לך ההזדמנות לרכוש השכלה ולסיים שלב נוסף בלימודים. כך אתה יכול לסייע ולתמוך בצעירים יותר וליצור לעצמך מקום של כבוד בקרבם. כמובן שבדברים בהם אתה חזק פחות תיאלץ לבקש את עזרתם ותמיכתם כדי להתערות. כך התמונה תהיה מאוזנת ובצורה טבעית אתה תהפוך לחלק מהם למרות גילך המופלג. מניסיוני, גם בגיוס רגיל תמצא הרבה פעמים אנשים שגילם קרוב לשלך משום שדחו שירות מסיבות רבות וטובות. אך גם להיות זקן הדור זה בהחלט יכול להיות יתרון!

שיהיה גיוס קל ונעים.

אסתי פרידר- גת היא פסיכותרפיסטית, והייתה קב"נית בצה"ל למעלה מעשרים שנה. כיום היא מתמחה בטיפול במצבי משבר ועובדת במכון איזונים.