אני ארבעה חודשים בצבא ואני פשוט סובלת! הגעתי לתפקיד שרציתי, זה תפקיד מבוקש ומעניין, אבל אני שונאת את המפקדים ואת החבר'ה. מה עושים?

חיילת יקרה,נטייה לראות דברים בצורה של שחור ולבן יוצרת הרבה פעמים טשטוש של פרטים. כשאנו מסווגים את המציאות בצורה החלטית כ"טוב" או " רע" זה מסתיר מאיתנו את הפרטים הקטנים שיכולים לאזן את התמונה (בכל טוב יש גם רע ובכל רע יש טוב).

את נוטה לראות את ה"חצי הריק" של מציאות חייך. העובדה שהגעת לתפקיד הנכסף שהוא תפקיד מבוקש ומעניין, "מתבטלת" לאור העובדה כי מפקדייך וחברייך ליחידה לא מוצאים חן בעינייך. את יכולה כמובן לנסות ולשנות את המציאות החיצונית כדי שתתאים לרצונותייך, ואולי כך התנהלת עד כה במהלך חייך. במצב כמו זה שאת מתארת, הסיבה לחוסר שביעות הרצון שלך תהייה תמיד תלויה במשהו חיצוני, באחר!

אני הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך (אפשר בעזרת ייעוץ מקצועי), כיצד חוסר שביעות הרצון קשורה אליך, כיצד את מסיטה את האחריות לדברים ממך והלאה, איך תמיד משהו "בחוץ" לא בסדר, ואיך בעצם השנאה שלך את החברה והמפקדים "פוטרת" אותך מלמצוא את החיובי והטוב אף על פי ולמרות. נסי את האפשרות ללמוד לחיות עם המגבלות, להתמודד עם הקשיים ולהסתגל למצבים חדשים.

בהצלחה.

אני מתגייסת עוד חודשיים ואני ממש פוחדת כי אני לא יודעת להתחבר עם אנשים. אני מדמיינת את היום הראשון בטירונות- איך אני אתחיל לדבר עם מישהו? מה אני יכולה לעשות כדי לא להיות בודדה?

חיילת יקרה לעתיד,

מצבי חוסר ודאות יוצרים חרדה ומתח מטבעם. הידיעה כי יש לך קשיים חברתיים עושה את החרדה לקשה עוד יותר מצד אחד ובו זמנית, המודעות יכולה לפתוח פתח ואפילו לשמש אותך ביצירת קשרים אם תוכלי להציג את הקושי לעצמך, ובמצב בו את מדמיינת את היום הראשון בטירונות כמו שתיארת זאת, להמשיך עם הדמיון למצב רגוע יותר בו נוצרת שיחה כמו במצבים בהם כבר היית בעבר, יצירת קשר מצידך או פנייה של אחרים אלייך.

אם את נוטה להשתמש בדמיון, זה מאוד חיובי ומאפשר הקלה והרגעה ופתיחת אפשרויות. טכניקה זו היא כלי התפתחותי וטיפולי שנקרא דמיון מודרך וסדנאות רבות מסייעות למשתתפים בהם לעשות את מה שאת מתארת שאת עושה בדרך טבעית. ניצול התקופה עד הגיוס לבדיקה עם מכרים או אפילו באתרים כמו "שבוז" מי מתגייס/ת באותו היום בו את מתגייסת, יכול בהחלט להקל גם על תחושת הזרות.

במקביל, גייסי את הסביבה בה את חשה בנוח כדי שישמרו איתך על קשר עד שתסתגלי למסגרת ותרכשי מכרים וחברים חדשים. חשוב לשתף את הסיבה בתחושותייך, לגייס עזרה כאשר מתעוררת מצוקה ולחשוב בדרך חיובית.

בהצלחה.

המשפחה שלי במצב כלכלי רע מאוד. השגתי אישור עבודה ואני עובד אחרי הצהריים ובסופי שבוע ואת הכול נותן להורים, אבל כלום לא משתפר. אני בסך הכול מסתדר כי אין לי הוצאות גדולות אבל אני מרחם על ההורים שלי שעובדים קשה, ואני בדיכאון בגלל המצב. מה עושים?

חייל יקר,

האחריות שאתה מגלה והתרומה שלך לכלכלת המשפחה ראויות להערכה. טבעי שאתה מוטרד מהקשיים, וכל הכבוד על ההשקעה הרבה, הצניעות, והיכולות שאתה מגלה. יחד עם זאת, נראה שאתה לוקח אחריות על דברים שאינם בתחום אחריותך. נראה שהרחמים, העצב והדיכאון מגבילים, ויוצרים בעצם מצב ש"מקלקל" ומקשה עליך לסייע או לתרום לשיפור המצב.

ההתגייסות שלך למען המשפחה והתמיכה של המערכת הצבאית שאפשרה לך ונתנה אישור עבודה, נותנת הזדמנות לדאוג במקביל גם להתפתחות שלך, ולאפשר לך להשתלב במסלול שירות תקין שהופך אותך לאזרח מן השורה. כך תוכל בעתיד להשתלב בכל מסגרת שתתאים לכישוריך וגם מאפשרת לתרום למשפחה.

ויתור על הדאגה לצרכיך ולהתפתחותך כרוכה ב"מחירים" כבדים, אשר לצערי, יפגעו ויגבילו אותך ולא בהכרח יקדמו או ישפרו את מצבם של הורייך. נסה אולי לסייע למשפחה לקבל תמיכה מגורמי הרווחה, מארגוני תמיכה וסיוע, ובמקביל אתה יכול להמשיך ולהיעזר בגורמי הטיפול במסגרת הצבאית שדאגו לך לאישור העבודה שיעודדו ויתמכו ויחזקו אותך (נפשית ולא בהכרח בעזרה טכנית).

בהצלחה.

אסתי פרידר- גת היא פסיכותרפיסטית, והייתה קב"נית בצה"ל למעלה מעשרים שנה. כיום היא מתמחה בטיפול במצבי משבר ועובדת במכון איזונים.